Author: dutchtown_8qn2ph

  • האג מי – פוסט פרידה

    בהולנד נחתנו בתחילת חודש מרץ 2018. את פנינו קיבל קור הולנדי, שאריות מהחורף הקשה שבדיוק פספסנו שעמד על כך שנבין לאן הגענו. בסוף השבוע הראשון שלנו התעוררנו לקור של מינוס שתי מעלות ולקרח, ולשכבת קרח לבן, שכיסתה את גגות הבתים. מעיל ה”יוניקלו” מחה על הרעה בתנאים ועמד על כך שיקבל תוספת סיכון ושעות נוספות. הרגשתי שהקור חודר לי מהרצפה לתוך המגפיים ומטפס במעלה הגוף וגם חימום של 25 מעלות לא עזר לי. זו היתה שנה שאת רובה העברתי ספונה בתוך ה”האגס” בוטס שלי בבית ובחוץ. הדבר היחיד שחימם אותי באותו סופ”ש היה החום האנושי של קבלת הפנים של משפחות ישראליות, שהכרנו עוד בטרם ההגעה שהפכו לחלק מהמשפחה הישראלית שלנו בהולנד. 

    >> חוק תרומת האיברים החדש – כל המידע
    >> 
    עכשיו באמרספורט: התערוכה שהפכה לצו השעה

    את בית הספר התחילו הילדים כמה ימים אחרי הנחיתה, אחרי סבב קניות בפרימרק ובעיקר אחרי שנגמרה החופשה, והתחילו החיים האמיתיים. להשאיר שלושה ילדים, שלא מדברים אנגלית, בבי”ס שאין בו ולו ישראלי אחד נוסף, זה קורע לב. אני זוכרת איך לא הצלחתי להחזיק את הדמעות אפילו עד האוטו ופרצתי בבכי מול המחנכת של בני הגדול, אנגלייה מאופקת, שלא ממש ידעה מה לעשות באמא הישראלית, שנמסה מולה בקור של אפס מעלות. 

    בכל יום הם היו חוזרים הביתה ומתקשים ללכת לישון כדי שלא יצטרכו לקום לעוד יום שכזה. בני הקטן פתח בשביתת רעב לאורך כל היום והיה מתנפל על תיק האוכל שלו בשנייה שהגעתי לאסוף אותו, ואילו הגדול היה בוכה כל הדרך לביה”ס. אלה היו הקילומטרים הארוכים ביותר בחיי, כשאני יודעת שבסופם צפויה לנו עוד פרידה. שלושה ילדים בגילאים שחולקים תפיסת זמן יציבה, שמבינים שאמא לא תבוא עוד מעט, והפעם הבאה שנתראה תהיה בשלוש בצהריים, אחרי 7 שעות שבהן הם לא יוכלו לתקשר עם אף אדם במקום שאליו הגיעו, זה קשוח לא פחות מהקור ההולנדי…

    סמטה ציורית במרכז העיר

    ביתי הייתה היחידה שכביכול הסתדרה והצליחה אפילו למצוא חברות, שתיקשרו איתה בשפת הילדים, שהיא השפה הראשונה שרוכשים ילדי הרילוקיישן. אבל היא לא באמת הסתדרה ומידי כמה ימים הייתי מקבלת טלפון מאחות ביה”ס, שביקשה שאבוא לאסוף אותה כי היא מתלוננת על כאבי בטן ומקיאה. הייתי מגיעה, אוספת אותה בידיעה שברגע שהיא תיכנס לרכב, היא תבקש לאכול כמובן….

    כך שאת מערכת הבריאות ההולנדית הכרתי די מהר, וה”טיולים” הראשונים שלי ברחבי האג היו למחלקת גסטרו עבור ביתי ולרופאת השיניים עבור בני, שסרב לאכול בטענה שכואב לו בפה. מיותר לציין שלא נמצאו ממצאים רפואיים כלשהם מעבר ללב שבור, שהמרשם היחיד עבורו היה הזמן…

    חנות הספרים Pagmaan עם ממלכת הילדים

    אז חיכינו. אני ו- 300 ארגזים שהגיעו מישראל. אחרי 10 ימים של פריקה אינטנסיבית תוך כדי עלייה וירידה של 2 גרמי המדרגות התלולים שבבית, הרגשתי שהתפרקה לי הצורה באופן שגם שעות של פילאטיס מכשירים אחת על אחת, לא עזרו לשקם.

    ניכר היה שהולנד חזתה במחזה מהצד והחליטה לזרוק לי איזו עצם (של דג הרינג), בדמותו של מזג אוויר נפלא. זה לקח חודש וחצי, אבל השמש צבעה את הקשיים בצבעים בהירים יותר, הימים התארכו, הפילאטיס הפך לטיפול שלי, הכרתי כמה חברות והבנתי שגם אם כתוב קמח תופח, עדיין צריך להוסיף אבקת אפייה….

    התחלתי להשתמש באופניים כדי לנסוע לסופר, למדתי לא לפחד מדפיקה על החלונות בשבע בבוקר ומהפנים של האסיר המשוקם (מנקה החלונות שלנו), שמשתקפות אלי אחת לחודש מהחלון, גם אם אני עדיין בפיג’מה ובעיקר למדתי שבשביל להגדיר את עצמך לא צריך אחר.

    הלמידה הזו התחדדה כשביקרנו בבלגיה שבועות ספורים אחרי הגעתינו. כישראלית שרגילה לחיות במתחם סגור מוקף גבולות נוקשים ומוגנים, אני זוכרת שחיפשתי את נקודת הגבול הולנד – בלגיה. להפתעתי היה שם רק שלט קטן, שניתן היה לפספס בקלות, שבירך את הבאים לבלגיה. זהו. לא משמר הגבול, לא בטונדות ולא עמדות ממוגנות. שלט ברזל קטן, שמגלם בתוכו תפיסת גבול ענקית….

    אמנם זה לא הרילוקיישן הראשון שלנו, וטיילנו בעולם (האסייתי), אבל סינגפור דומה לישראל בהיותה מבודדת ומצריכה טיסות על מנת לצאת ממנה. הולנד הייתה חווית מרחב חדשה. היכולת להיכנס לאוטו בבוקר ולצאת במדינה אחרת מספר שעות אחרי הפכה לתחביב שלנו. 

    בשלב הזה לא יכולנו לתת לילדים חברים, אבל יכולנו לתת להם חוויות. חרשנו את הולנד – שדות של צבעונים, לצד תחנות רוח ושבילי אופניים, תעלות אמסטרדם, לצד יצירות של ואן גוך וגרפיטי של בנקסי, בתקווה שהללו בתוספת צ’יפס עם מיונז, יחממו את בטנם ויפשירו את ליבם. 

    האג התנהגה למופת למן ההתחלה – היא חיבקה אותנו ודאגה שנרגיש בבית. השכונה היפהפייה שלנו הפכה לקרש הצלה – חנות הגלידה, בתי הקפה, גן השעשועים והקרבה שלה לים, חנות הספרים שבתוכה מחלקת ילדים שהיא יותר ממלכת ילדים, הקפה הקר של חנות השוקולד, המסעדה התאילנדית, בית הקפה השכונתי שכבר מכיר אותנו, הפכו את המעבר להרבה יותר בטוח וקל. התרגלנו לפעמון הכנסייה המצלצל בראשון, לקריאות השחפים ולרעש עצירת החשמלית על הפסים. אבל מעולם לא התרגלנו לאיסוף הזבל החד שבועי…

    הוא בוטיק השוקולד עם הגרניטה קפה הכי טעימה בעולם ChoX – Chocoladewinkel

    היעדר פחי הזבל השכונתיים והצורך “לצאת עם הזבל” אחת ליום החליפו כנראה את המחשבה על אימוץ כלב… כמו עוד ילד, מידי בוקר, אנחנו מסיעים את הילדים לבי”ס ולצד התיקים שלהם, “יושב” לו בבגאז’ נוסע נוסף (ממש לא סמוי) – שק זבל מיום האתמול מלא בכל טוב הארץ. אני זוכרת שבועות, שבהם אירחנו חברים או משפחה מישראל וכיצד הסתכלנו בחרדה על כל השקיות שהם לא רצו, קופסאות נעליים שננטשו מאחור ושאר חפצים שהוחלט כי זה הזמן להיפטר מהם….כל אלו העמיסו על “התוצר הלאומי הגולמי” היומי שלנו והצריכו ביקורים תכופים יותר בפחים של השכונות הקרובות. 

    דמות נוספת שהפכה למשפחה שלנו הוא “אלברט היין”, החנווני הראשון שהולנד, שהפך לסופר מספר אחד בממלכה ולאזרח של כבוד אצלנו בבית. אלברט היין הוא האצולה של הסופר. משאיר את רמי לוי הרחק מאחור הן בחווית המשתמש והן בכל הנוגע לממשק עצמו. הסופר מבריק, הירקות והפירות מבריקים, עטופים באריזות מזמינות (שאחרי זה צריך להיפטר מהן בפחים של אחרים…), יש אבוקדו, קוקוס ואננס כל השנה, יש מאפייה והכל זול מה שגורם לך ל”אושר עד” אבל בעטיפה של מתנת כריסמס. הייתי גרה בסופר – איפשהו בין מקרר פירות יער למכונה שסוחטת מיץ תפוזים טרי, בואך המאפייה. 

    צפינו בילדים מפשירים לתוך הקיץ שהגיע, מתמסרים לחוויות, בוטחים בשכונה, שתגן עליהם ויוצאים לתור אותה באופניים, תוך כדי שהם משדרים לישראל את התמונות. אמא שלי ידעה בדיוק איך יראה הבייגל סלמון שלה עוד לפני שכף רגלה נגעה במדרגות ביתנו.  אבל לא משנה מה עשינו וכיצד התנהגה הולנד, ישראל הביסה אותה תמיד. בתי דאגה להזכיר לנו תדיר, שבדרוג המדינות האהובות – ישראל מככבת במקום הראשון והולנד נגררת אי שם באופניים מאחור אחרי סינגפור, תאילנד ועוד מדינות שמעולם לא ביקרה בהן…

    חוף הים של האג

    בספטמבר העברנו אותם מביה”ס היסודי הבינלאומי, שבו הם למדו ולביה”ס הבינלאומי בהאג, מ- 50 לאומים ל- 100. היה זה כאילו התחלנו את הרילוקיישן מההתחלה. הם בכו, לא אכלו והקיאו. אחות ביה”ס היתה אצלי בחיוג מהיר, אבל אני הייתי כבר קצת אחרת. הבית היה מסודר והרגשתי בו בבית. היו לי חברות להתקשר ולבכות להן, והתחלתי ללמוד סטיילינג תרפי. הייתי מחזירה את הילדים אחר הצהריים ומנסה להבין במה אני אמורה לעזור להם כשהם מבקשים עזרה ב Decimals, מה השמות של כל כלי המעבדה באנגלית ואיך מציגים את עצמך בהולנדית. במקביל למדתי על הפסיכולוגיה של הלבוש, קראתי ביוגרפיות של מעצבים והחלפתי את תיאורי המקרה המדכאים של העבודה הסוציאלית בתערוכה של ויקטור ורולף ההולנדיים. 

    החורף הגיע והלכנו לפסל איש שלג בגן השעשועים. הימים התקצרו, השמש זרחה רק ב 8:45 והנסיעה לבית הספר (3 ילדים ושק זבל), הרגישה כמו יציאה לטיסת לילה. הייתי משאירה את הילדים בבי”ס בהרגשה שהם רגע לפני עלייה לאוניית מעפילים. הם כבר לא בכו, אבל עדיין לא הרגישו שהולנד היא הארץ המובטחת. מבקרים באו והלכו. הצגנו להם בגאווה את האג כמו שמציגים בת זוג לחתונה פוטנציאלית. רצינו שגם הם יתאהבו בה ויהנו מהחיבוק שלה.

    את השנה הנוכחית התחילו הילדים בצורה מפויסת יותר. הנסיעות לביה”ס היו נטולות דרמה, לרבות התלונות של בכורי על היום הסיוטי שהולך להיות לו היום (וב”היום” אני מתכוונת לכל אחד מהימים שני עד שישי). מזל על יום ראשון ועל כך שביה”ס הבינלאומי חייב מנוחה אחת לחודש וחצי…

    בית הפרלמנט

    ובחופשות הם ביקרו אצל השכנות האירופאיות – אבל גם אחרי ביקורים בבירות נחשקות כמו לונדון ופריז, הילדים תמיד חזרו מרוצים הביתה – להאג, אך ציינו שהרגישו פחות בטוחים ושלא היו גרים שם. זה קטע כזה של ילדי רילוקיישן אולי, שמסתכלים על כל מקום בעיניים של מעבר פוטנציאלי. מעריכים את הנכסים, את איכות המזון בסופר, את מדדי העוני וכמה בטוח לנסוע בתחבורה הציבורית. האג העפילה למקום הראשון לצד דנקן לורנס, שהביא את הולנד למקום הראשון בארוויזיון. 

    ואז הגיעה הקורונה, והולנד הפכה להיות הזכייה הגדולה שלנו. אני חושבת שיותר מכל התקופה שחיינו פה, היתה זו דווקא תקופת הקורונה, שחיברה אותנו יותר מכל לבית ההולנדי שלנו ולהולנד עצמה. הולנד, שלאורך כל החודשים השאירה את המרחב פתוח, שלא חייבה חבישת מסכות כמעט, שלא סבלה ממחסור רציני בסופר, שמזג האוויר שלה מעולם לא היה כל כך טוב כמו בקורונה, שהרגישה בריאה גם בימים של חולי – הפכה ל happy place  שלנו. 

    והבית שלנו הפך להיות מרחב הלמידה, העבודה, הספורט והבילוי שלנו, וידע לעשות את הכל ולמלא את כל הפונקציות האלה עבורנו. בית, שלמרות שכולנו היינו סגורים בו הרגיש, שלכל אחד יש את המרחב שלו’ ושאם אין לו, הוא תמיד יכול לצאת לרכב על האופניים במרחב החיצוני. 

    זהו, חודש יולי הגיע ואיתו עוד הקלות בהנחיות הקורונה ועדיין אין טיסה… כאילו מישהו מאריך לנו את הסוף. לא ממש נותן לנו ללכת. מציע שנעשה את החופשה שלנו טרם החזרה בהולנד. שנהנה ממנה עוד קצת. שנעריך כל יום ראשון חופשי וכל מעלה שלא עולה על 22 מעלות. 

    אני מסתובבת בשכונה ומתקשה להאמין שלא אראה יותר את הבתים היפים שלה, את הבוטיקים הקטנים והמיוחדים, את בתי הקפה השקטים, שבהם כתבתי אלפי מילים לאינספור פוסטים ועשרות הגדרות, שבהן אני מנסה להסביר ולהגדיר את הכלי הטיפולי המדהים הזה שרכשתי בהולנד. 

    בוטיק הבגדים האהוב עלי Luna Azul

    אני מסיימת את המסע הזה ונפרדת גם במילים – מזכירה לעצמי שזה לא סיפור על הרים וגבעות, זה סיפור על דרך – משפחתית, אישית ובשבילי גם מקצועית. זה הרילוקיישן המקצועי שלי שבו למדתי לטפל בנשים באשר הן, לטפל מקרוב ממרחק של קילומטרים, לגעת במילים, לנחם ולהרגיע גם בהעדר מגע פיזי, להצחיק נשים בקוביות, לעבור מסך.

    והילדים – הם היו נשארים פה בהולנד, מחכים לאירוויזיון שיתקיים, למתנות הכפולות בחנוכה ובכריסמס ולשלג הבא. אבל הם מתרגשים לחזור לחברים שלהם, לגינה, לקלות הבלתי נתפסת של הביקורים בבתים של אחרים, כאלה שלא דורשים תיאומים של משלחת של הצלב האדום, למשפחה – לחוויה של להיות נכדים ובני דודים (נדמה שהם כבר שבעים מלהיות “רק” אחים), לחגים משותפים, לחגיגות יומולדת משפחתיות, לים התיכון ול”הלו ארטיק”, ולשמש שנשארת לאורך ימים וחודשים. נכון, יכול להיות שהם יאפסנו את האופניים עם החזרה, אבל הם לא יפסיקו לזוז.

    חתולה על גג פח לוהט או הנוף ממרפסת חדר השינה שלי

    ואני – הצלחתי לעצור פה ועדיין להיות בתנועה, אני מתרגשת ובאותה מידה חוששת (ומצטערת שאכלתי טרם כתיבת הפוסט הזה כי מתהפכת לי הבטן) מתגעגעת לעבודה, לצוות, לאתגר המחשבתי, לאוכל של אמא, לאמא, לאחי ולבת שנולדה לו, שלא מכירה אותי ולא יודעת כמה אני כבר אוהבת אותה, לשיחות עם חברות שלא מתנתקות, לשיחות עם חברות בכלל, לספונטניות הישראלית, לשפה, להיות מובנת ולהבין בכל רגע נתון, לוודאות של מזג האוויר, למקלחת משלי, לזרם מים באמבטיה בקומה העליונה, שלא מושפע משטיפת כלים בקומה הראשונה, לפח זבל בבניין.

    אני אוהבת אותך האג, ותמיד תהיי עבורי זו שבזכותה מצאתי את הייעוד שלי. גרמת לי לעצור, להאט ולהוריד את הרגל מדוושת הגז, גם כי המהירות המותרת בעיר היא עד 50 קמ”ש, אבל גם כי זו המהירות המומלצת לחיים. מהירות שמאפשרת לא למהר ועדיין להגיע ליעד, או במקרה שלי – לייעוד. 

    הרגשתי שמזג האוויר הקר והלא צפוי מכריח אותי להתעטף וללבוש שכבות, אבל את האג, אפשרת לי דווקא להתפשט ולהסיר שכבות. את השנה האחרונה העברתי מבלי להשתמש ולו פעם אחת במעיל העבה שלי ועם פעמים ספורות של שימוש במגפי האגס. הגוף התרגל, אבל בעיקר אני התרגלתי. לעצמי. 

    אני יודעת שייתכן ואסע שוב לסופר השכונתי ברכב שלי, במקום באופניים, שאלחץ על דוושת הגז ואאבד את הסבלנות שלי על הכביש, אבל אני מקווה, שהעצירה שהיתה לי בהולנד תאפשר לי לא לאבד את עצמי.

    שולחת לך חיבוק, האג, ומודה לך על הכל.

    שלך בסטיילינג תרפי, פז

    לכל הטורים של פז בדאצ’טאון

     

  • סופרמרקט הולנדי – גן עדן למהנדסת מזון

    רבות נאמר כבר על הסופרמרקט ההולנדי, אבל מה שלא אמרו הוא שהוא גן עדן למהנדסת מזון. בביקוריי הראשונים הייתי מסתובבת בין המקררים עמוסי מארזי הירקות החתוכים, הלקטים המוכנים לסלט, מרק או תבשיל, הארוחות המוכנות ששומרות על ערכן התזונתי ולא פחות חשוב, על המראה האסתטי והמגרה שלהן ונדהמת. יש פה עושר רב של מזון מעובד שמטרתו היא להקל על אורח החיים, לקצר את תהליך הליקוט, הקילוף, החיתוך ולעיתים אף הבישול. עשינו הכל בשבילך, עכשיו רק תקני. אין תירוצים יותר לא לצרוך מזון טרי, כי הכל זמין, נגיש ואפילו זול.

    >> הכל על חוק תרומת האיברים החדש
    >> באות מאהבה – אומניות ישראליות יוצרות בהולנד
    >> לעמוד האינסטגרם של דאצ׳טאון

    אבל איפה נמתח הגבול? כאשר מדובר בפירות וירקות האם זה עדיין בקטגוריה של מזון מעובד? האם נשמר הערך התזונתי? זה בריא? זה כדאי? 

    בכתבה הבאה נכיר מהו למעשה מזון מעובד ומתי החל האדם לעבד את מזונו. נעבד את ההגדרות ונעמוד על החלוקה לקטגוריות. בסיום הקריאה תוכלו, כל אחד לעצמו ולמשפחתו, לעשות את הבחירה נכונה עבורכם מתוך ידע, שיקול דעת ואיזון לגבי מה טעים ובריא לכם אך גם נוח וזמין.

    להרשמה:
    Activiteiten@joodswelzijn.nl

    מהו מזון מעובד?

    נתחיל בהגדרה: על פי מועצת המזון הבינלאומית (1), עיבוד מזון הוא “כל שינוי הנעשה במכוון במזון, המתבצע טרם הפיכתו זמין לאכילה”, על מנת ליצור מגוון רחב של מוצרים הזמינים לאכילה. עיבוד יכול להוות שינוי מינימלי לאחד מרכיבי המזון כדוגמת בישול או הקפאה, אך המושג משמש גם לתיאור הכנת ארוחה מוכנה קפואה, הכוללת מספר רכיבים שונים בעלת הרכב תזונתי אופטימלי, וגם שינויים המבוצעים במעבדה לשיפור חומרי הגלם או הכנת חומר גלם חדש.

    עיבוד מזון הוא בסיסי ונעשה אצלנו במטבח, בפה ובמערכת העיכול אך גם במעבדות המחקר ומפעלי המזון.

    מזון מעובד קיים כבר מיליוני שנים, לפחות מימי המצאת האש. ניצול האש לטובת בישול מזון ושחרור הפוטנציאל הגלום בו ושיפור התזונה בצריכת חלבונים שלא היו זמינים קודם לכן הובילה לקפיצה התפתחותית משמעותית באבולוציה. האדם הוא היצור היחיד שהחל לעבד את מזונו כדי שלא לאבד את מזונו: בישול, ייבוש, תסיסה ושימור במלח הובילו לשינוי הרגלי צריכה, יצירת טעמים ומרקמים חדשים תוך שמירה מוגברת על בטיחות במזון. 

    ניצול האש לטובת בישול מזון הוביל לשיפור התזונה וצריכת חלבונים שלא היו זמינים לעיכול קודם לכן.

    הזינוק בהתפתחות תעשיית המזון התרחש במהלך המהפכה התעשייתית (המאה השמונה עשרה), שהוציאה אנשים מהבית ומהשדה ובמקביל לגידול בהון ומסחור החקלאות והצאן, הובילה לצורך של הנגשת מזון בריא ובטוח עם חיי מדף ארוכים יותר. 

    בעידן המודרני, אנשים כבר לא צריכים להיות איכרים, מלקטים או ציידים והם יכולים להתפנות להמצאת טכנולוגיות משפרות חיים, לחקר העולם, ולפיתוח חיסון כנגד הקורונה ושאר חולות רעות. בזכות עיבוד המזון, אנחנו כבר יכולים להנגיש מוצרים לאוכלוסיה חלשה או רחוקה גיאוגרפית, לחיילים בשדה קרב או אסטרונאוטים בחלל וגם לצרכנים הביתיים העסוקים, באופן בטיחותי, ידידותי למשתמש ולכיס.

    בביקור קצר בכל סופרמרקט מקומי תמצאו כי מרבית המוצרים הנמכרים היום עברו “עיבוד” כזה או אחר לשם שימור והארכת חיי מדף, זאת עקב השינוי בקצב החיים ואופן הצריכה. אפשר לעמוד על החלוקה לשלוש קטגוריות עיקריות:

    1. מזון לא מעובד או מעובד מינימלית: יכלול פירות וירקות מוכנים לאכילה ומזון שעבר שינוי מינורי שלא השפיע משמעותית על ערכו התזונתי. בתוכם נכללים למשל מארזי פירות וירקות ותערובות חתוכות ושטופות מראש לסלט או מרק. רכיבים מעובדים מינימלית שעדיין אינם מיועדים לצריכה כפי שהם אלא להכנת מוצר מזון מעובד מינימלי חדש יכנסו גם הם לקטגוריה זו. כאן נכללים שמנים צמחיים, קטניות יבשות, קמחים ואפילו פסטה יבשה. 
    2. מזון מעובד יהיה מוצר מזון מהקטגוריה הקודמת שעבר הוספה של סוכר, שמן או מלח לשם שימור או שיפור המרקם והטעם. מדובר לרוב במזונות מוכנים לאכילה הכוללים לפחות 2-3 רכיבים. נוכל למצוא בקבוצה זו דגים, פירות וירקות משומרים, גבינות או לחם טרי.  
    3. מזון מעובד-על (או אולטרא-מעובד) הוא הצורה המוכרת והפופולרית במחשבה על מזון מעובד. אלה מוצרי מזון מהקטגוריה הקודמת שעברו עוד מספר שלבי עיבוד והוספת רכיבים נוספים לשיפור ושינוי הטעם, המרקם, חיי המדף. ברובם אלה מזונות מוכנים לאכילה ולרוב (אך לא כולם) יהיו בעלי ערך תזונתי מופחת וחיי מדף ארוכים כדוגמת עוגיות, קרקרים, נקניקים וארוחות מוכנות קפואות. 
    חלוקה סכמתית של מזון מעובד, מידת העיבוד כבר לר מעידה על הערך התזונתי

    עם העמידה על חלוקה סכמטית זו, נזכור כי תעשיית המזון היא ענף מחקר דינמי, השינוי מהיר ורציף ובכל רגע נתון יוצאים לשוק מאות מוצרי מזון חדשים. דרישת צרכנים גוברת למזונות בעלי ערך תזונתי גבוה יותר או מזונות שמקורם ברכיבים צמחיים בלבד (מסיבות בריאותיות, אידיאולוגיות, סביבתיות ועוד), הובילה לשינוי בתעשיית המזון, ולפיתוח מגוון רב מאוד של מוצרי מזון מעובדי-על, המהווים פתרון בריא וזמין למגמה החדשה וקצב החיים הקדחתני של רבים מאיתנו. משום כך חשוב לזכור שגם מוצרים הנחשבים מעובדי-על יכולים לעיתים להציג אלטרנטיבה טובה ובריאה, המנסה להציג פתרון לבעייה אידיאולוגית או סביבתית בצריכת מזון (כך תעשיית תחליפי הבשר והחלב למשל, המציעה מגוון מוצרי מזון מעובדים שמטרתם לחקות בהרכב, בטעם ובמרקם מוצרי מזון מן החי).

    ביקור בסופר מרקט המקומי

    נחזור לביקור בסופר המקומי, איך נדע מה להכניס ומה לא להכניס לעגלה? רשימת הרכיבים המוצהרת על גבי התווית מסודרת לפי הרכיב הרב ביותר ועד זה המועט ביותר, שכמותו עדיין מחוייבת בדיווח על פי התקן. כך נוכל לבדוק אם חמאת הבוטנים שלנו מכילה תוספת סוכר כלשהי ומהי,  וגם לוודא שהשוקולד המריר שקנינו מכיל יותר מוצקי קקאו וחמאת קקאו ורק אחר כך סוכר בכדי לדעת על איכותו. 

    הישארו בנחת עם שתי הקטגוריות הראשונות שהזכרנו והכירו את רכיבי המזון העיקריים ברשימת הקניות הקבועה שלכם. חפשו מהם מוצרי החובה שמקלים עליכם במטבח ומובילים לצריכה רבה יותר של מזונות בעלי ערך תזונתי גבוה.

     

  • חלום ליל קיץ

    בקליפת אגוז: הנה הנה אפשר להרגיש קצת יותר בבית. מכנסיים קצרים, כפכפים, שמלה מתנפנפת, אבטיח קר ונוטף, דשא, חברים, מזיעים, מנפנפים, מקטרים… הכל כמו שצריך. השווקים הם חגיגה של צבעים וטעמים. בלי לעמוד שעות במטבח, נפנק את עצמנו במעדנים קלילים, בריאים וטעימים.

    הקיץ כאן בכל יופיו

    בקיץ, כשמזג האוויר יפה והשמש זורחת ומחממת, הולנד היא ה-מקום להיות בו. כולם בחוץ. על המרפסות, במדרכות צרות בכניסה לבתים, שם נשלפים כסאות ושולחנות מתקפלים, בקבוקי יין ובירה נפתחים וכמה נשנושים (HAPJES) פרוסים על השולחן וכולם שמחים. גם על המים, בכל כלי שיט אפשרי מסירות מתנפחות ועד יאכטות מתוקתקות, וגם בבתי הקפה והמסעדות המתמלאים עד אפס מקום, כולם בתזוזה על גלגלים בכל צורה ופורמט.

    זה תמיד מדהים אותי מחדש, הנוכחות המסיבית הזו של אנשים בחוץ. אני שואלת את עצמי איפה הם היו כולם כל החורף? איפה הם התחבאו? מאילו חורים הגיחו? השנה במיוחד אחרי שבועות ארוכים של הסגר, נראה שאף אחד לא מוכן להישאר בבית יותר. הפארקים, שבילי אופניים בין השדות, שבילי הליכה, גני שעשועים, כולם הומים מילדים ומבוגרים.

    את המעילים והצעיפים מחליפות שמלות מתנפנפות, חולצות אווריריות, מכנסיים קצרים וסנדלים (איך כולם, בעיתוי מתואם ומושלם, שולפים בבת אחת את הבגדים הקצרים מהבוידעם?). העור משווע לליטוף קרני השמש והשיער מבקש להתבדר ברוח, חופשי מכובעים וצעיפים.

    אולי יעניין אותך גם:

    אומנות או למות – סיפורה של הקהילה השחורה מסביב לעולם
    הכל על חוק תרומת האיברים החדש

    התחברו לערוץ האינסטגרם של דאצ׳טאון

    ואנחנו, אנחנו הישראלים למודי החמסינים צרובי השמש, אנחנו יכולים סוף סוף להרגיש קצת יותר בבית. להזיע, לצעוק ברחוב, לנפנף על המנגל, לזלול אבטיח עסיסי וקר וכן, סוף סוף אפשר לקטר כמה חם! (ואז לקטר שוב כשמגיע הגשם הבלתי נמנע).

    דוכני ירקות בשוק ובסופר עמוסים בחצילים, פלפלים (שלא צריך לשבור תוכנית חיסכון בשבילם), עגבניות עם ריח, מלפפונים עם טעם, קישואים, משמשים, אפרסקים ונקטרינות. אני נושמת לרווחה. חזרתי הביתה ולו לכמה שבועות. איני יודעת את נפשי, אחוזת אמוק אני מפדלת לי חזרה מהשוק כששקיות עמוסות כל טוב תלויות על אופניי מכל עבר בעודי רוכבת. מתנשפת, מזיעה וכמובן מקטרת, אני מגיעה הביתה ומתנפלת על המטבח, פורקת, שוטפת, קולה, שורפת, קוצצת ומתבלת. אני באלמנט שלי.

    אני ‘מתה’ כמעט על כל מטבח ומסורת קולינרית, אבל במטבח ים/מזרח תיכוני אני בבית. אוכל של בית, של חברים, של נדיבות ושפע, של שחרור כפתור, של ניגוב, של שיתוף צלחות ובקיצור- של כיף.

    חגיגה במטבח

    חגיגת הקיץ הזו היא גם חגיגת בריאות מבחינתי. זה הזמן וזו העונה להעמיס את גופנו בויטמינים ומינרלים, לחיות מאוכל טרי וקליל, לרקוד על שתי החתונות- גם טעים וגם בריא. קיץ זה זמן לסלטים, למיצים סחוטים טריים, למגשי פירות ססגוניים, לקרטיבים וגלידות תוצרת בית ממרכיבים  טבעיים, טריים ובריאים. 

    הפעם אני אציג בפניכם מתכונים שהם בעיקר ’מתכוני בסיס‘, כלומר דברים שטוב שיהיו במקרר, לאכול ככה כמו שהם או כבסיס למנה נוספת. העיקרון הוא ירקות טריים, עונתיים, מלאי טעם ואופן הכנה פשוט, בלי הרבה חוכמות.

    קרם חצילים סוף הדרך

    טוב, סלט חצילים שרופים על האש כולם מכירים היטב, אבל אני רוצה להציע לכם שיטה קצת אחרת שממש מקפיצה את חומר הגלם המשובח הזה, קרי חצילים, למקום אחר, מעודן יותר.

    כל טבחית ובשלן יודעים כי יש שני אלמנטים קריטיים לטעם המנה: האחד- איכות חומרי הגלם והשני- טכניקת ההכנה. אז לגבי איכות הרכיבים כתבתי די הרבה, העצה של אכילת כל פרי וירק בעונתו, עד כמה שניתן מגידול מקומי והקפדה על טריות הן תמיד עצות טובות. ולגבי אופן ההכנה, הפעם במקום לקצוץ את בשר החצילים או למעוך במזלג, נכניס את כל המרכיבים למעבד מזון ונעבד לקרם חלק ונימוח. תקשיבו, זה קסם! זה לא רק משנה את המרקם, אלא גם את הטעם. כל המרכיבים הופכים להומוגנים ובמקום קקופוניה של צלילים, עולה לו אקורד הרמוני. ממש ככה. לא תאמינו כמה פשוט. 

    ועוד מילה לגבי קליית החצילים. מובן שאפשר לקלות בתנור במצב גריל על חום גבוה, אבל אם רוצים באמת את הטעם המעושן והעשיר, אין מנוס- חייבים לקלות על אש גלויה. אפשר בהחלט על מתקן ברביקיו בחצר או על רשת מיועדת לכך על הגז. מי שאין לו כיריים גז ומנגל, יכול ‘לפצות’ על היעדר האש ע“י שימוש במלח מעושן במתכון זה.

    חומרים

    • 3-4 חצילים בינוניים, טריים ומוצקים
    • 2-3 שיני שום
    • ¼ כוס שמן זית משובח
    • 2 כפות מיץ לימון סחוט טרי
    • מלח בפלפל לפי הטעם

    אופן ההכנה:

    1. קולים/ שורפים את החצילים על האש עד שהקליפה מפויחת והתוכן רך לגמרי.
    2. מניחים את החצילים במסננת, חותכים מעט בחלק התחתון כדי להגיר את הנוזלים ונותנים להם להתקרר.
    3. כשהחצילים התקררו, חוצים כל חציל לאורכו ובעזרת כף מוציאים את תוכן החציל-בשר החציל למסננת נקיה. ככל שהחצילים יהיו מנוקזים יותר כך הקרם יהיה עשיר ולא מיימי.
    4. מעבירים את בשר חצילים ושאר חומרי המתכון למיכל מעבד מזון ובעזרת להב המתכת מעבדים לקרם חלק וקטיפתי.

    עכשיו, מה אפשר לעשות עם זה? להגיש כמתבל בתוספת מגש עשיר של ירקות חתוכים וקרקרים (זוכרים את עניין המדרכות וה- BORREL וה- HAPJES?), כממרח לסנדוויצ’ים מושקעים. אפשר גם להגיש כמנה ראשונה בתוספת ירקות צלויים מהתנור, כצלחת ’ניגוב‘ עם לחם מלא או פיתות משובחות. כבסיס למילוי של קישים ומאפים, בתוספת ביצים ומעט גבינת פטה או עיזים .

    פלפלים צבעוניים על הגריל

    גם כאן שם המשחק הוא אש. על הכיריים או על המנגל בחוץ, הטעם המעושן והשרוף עושה את טרנספורמציה מ’סתם‘ פלפל (שזה אחלה לגמרי), למעדן ברמה אחרת. מה לעשות, הקסם של האש עובד. אז נכון שזה מוסיף עבודה, אבל לדעתי משתלם לגמרי ואם כבר טורחים בכיוון הזה אז כדאי להכין כמות גדולה ולשמור במקרר במשך שבוע ויותר. הם נפלאים כתוספת לכריך, טופינג לסלט (שדרוג רציני לכל סלט), אפשר לטחון במעבד מזון עם קצת שמן זית לממרח מיוחד מאוד (בתוספת אגוזי מלך או צנוברים) ואגב בהמשך יש גם מתכון אליפות למאפה פלפלים וגבינת עיזים. 

    חומרים

    • פלפלים בשלל צבעים, ירוק, צהוב, כתום ואדום
    • שמן זית משובח
    • חומץ בלסמי משובח (אפשר מיץ לימון למי שלא אוהב בלסמי)
    • שיני שום פרוסות (כמה שיותר יותר טוב, אם תשאלו אותי)
    • מלח ופלפל

    אופן ההכנה:

    1. שורפים את הפלפלים על אש חמה. הסוד הוא לצרוב את הקליפה אבל שבשר הפלפל ישאר עדיין עסיסי ובשרני. שימו לב כי אש נמוכה לאורך זמן צליה ארוך יותר, תניב פלפלים ’נבולים‘ לגמרי.
    2. כשכל הקליפה כבר שרופה ונפרדת, מעבירים את הפלפלים לסיר או קערה עם מכסה. מכסים ונותנים להם ’להזיע‘ בסאונה. אני לא אוהבת את השיטה של להכניס אותם לשקית ניילון כי לדעתי מזון חם לא צריך לבוא במגע עם פלסטיק.
    3. כשהפלפלים התקררו לטמפרטורת החדר, קולפים אותם בעזרת סכין קטנה וחדה ומרחיקים את הגרעינים. אל תתפתו לשטוף את הפלפלים תחת זרם מים כי אז אתם שוטפים גם חלק גדול מהטעם. מניחים את הפלפלים המנוקים במסננת לניגור הנוזלים.
    4. חותכים את הפלפלים לרצועות (או משאירים בחצאים/ רבעים, עניין של העדפה אישית) ומעבירים לקערה. מוסיפים שמן זית, בלסמי או לימון, פרוסות שום ומתבלים במלח ופלפל. מערבבים.
    5. מעבירים בכלי אטום להמשך אחסון במקרר. לוקח כמה שעות לטעמים להיספג ולהתייצב, לכן כדאי להכין מראש אם מתכננים ארוחה. לאחר אחסון של מספר שעות במקרר, אנא טעמו ותתקנו תיבול.

    טארט טאטין של פלפלים קלויים בשלל צבעים וגבינת עיזים

    משתמשים במתכון בסיס של הפלפלים הצלויים. למאפה הזה צריך בערך 4-5 פלפלים, תלוי בגודל. משמנים תבנית פאי עגולה מפיירקס או קרמיקה, בשמן זית. אפשר לפזר כמה ענפי טימין. מרפדים את התבנים בחצאי פלפלים הצלויים בשלל צבעים  כשהחלק החיצוני(שעליו הייתה הקליפה) כלפי מטה, כך שהפלפלים חופפים אחד את השני מעט ומכסים את כל התבנית ואף גולשים מעט החוצה.  

    למילוי:

    • 250 גר‘ גבינת עיזים טריה ורכה או פטה אם לא אוהבים את הטעם של ג. עיזים, מפוררת
    • 3 ביצים אורגניות
    • 2 כפות קמח טפיוקה
    • מלח ופלפל טחון טרי לפי הטעם

    אופן ההכנה:

    מערבבים היטב את כל מרכיבי המלית לעיסה אחידה. שופכים על הפלפלים המסודרים בתבנית ומקפלים את קצוות הפלפלים שנותרו מסביב פנימה, על המלית. אופים בתנור שחומם מראש ל180 מעלות כ20 דקות או עד שהמלית יציבה ושחומה. מוציאים מהתנור ומצננים כ 10 דקות. מניחים צלחת גדולה מעל התבנית בזהירות אך בנחישות (עם כפפות תנור, התבנית עדיין חמה) הופכים את התבנית יחד עם הצלחת כך שהמאפה גולש אל הצלחת. אפשר להגיש חם, בטמפרטורת החדר ואף קר (מה שמאפשר להכין מראש אם מדובר באירוח). 

    עגבניות בצליה איטית בתנור

    רב השנה לעגבניות פה אין טעם וריח ואני מעדיפה בכלל להימנע מהן, אבל בקיץ הסיפור שונה. זה הזמן וזו העונה! גם בטעם וגם במחיר. וזה הזמן לצלות עגבניות צליה איטית בתנור ולאחסן צנצנת מלאה מהן במקרר. הצליה האיטית מוציאה מהן ומדגישה את הטעם ומקרמלת את הסוכר הטבעי שיש בהן. 

    איזה סוג עגבניות כדאי לצלות? הסוג הטעים! לא חשוב מאיזו עדה ובאיזה צבע, רומא, טרוץ, טייסטי טום, ואפילו שרי. אם יש טעם, אז זה יהיה נהדר. חשוב שיהיו בשלות!!!

    חותכים את העגבניות לרבעים או שישיות, תלוי בגודלן (עגבניות שרי לחצאים בלבד) ומסדרים על תבנית רחבה מרופדת בנייר אפיה. אפשר לזלף מעט שמן זית, לבזוק מלח ופלפל שחור , אבל אני מעדיפה לאחרונה להכניס אותן ככה, נטורל, ואת התיבול להוסיף אחר כך. בניגוד לחצילים ופלפלים, כאן שם המשחק הוא חום נמוך וזמן ארוך. תהיו סבלניים ותשכחו אותן בתנור לכמה שעות טובות עד לקירמול נאה וחצי ייבוש. חום נמוך, בערך 100 מעלות.

    כשהן מוכנות, להעביר לכלי סגור, בתוספת מלח, פלפל, ושמן זית. אפשר כמובן להוסיף גם שום ועשבי תיבול טריים כגון טימין או אורנו.

    שימושים: כריכים, טופינג לסלטים, פסטות, ממרח טפנד עגבניות בתוספת שום וצנוברים.

    גלידה הכי טובה

    מי לא אוהב גלידה (באמת מי?). היא בהחלט ה-פינוק ליום חם. אבל מה, גלידה באה עם המון קלוריות, שומן רווי, סוכר ולעיתים צבעי מאכל, מייצבים ושאר מירעין ובישין. ומה אם אפשר בשתי דקות …. טוב נו, חמש! להכין גלידה בבית מחומרים פשוטים, זמינים, טריים ובריאים? לא צריך מכונת גלידה ולא מתכונים רבי שלבים, רק פריזר ומעבד מזון (או בלנדר מתאים). אין ספור אפשרויות לגוונים וטעמים לכל גיל וחיך. אז קדימה למטבח ומלאו את הפריזר בכל טוב קייצי ומרענן בלי להתפשר על תזונה ברמה הכי גבוהה שיש. 

    הבסיס: בננות!

    אופן ההכנה:

    אז ככה, מחכים שבננות יבשילו ממש, כך שיש להן נקודות שחורות על הקליפה. קולפים אותן, פורסים לפרוסות ומקפיאים. אני מקפיאה לפחות שש בננות או בכל פעם שנשארת בננה מיותמת ובשלה מדי למאכל, אני מוסיפה אותה למיכל גדול במקפיא.

    כשרוצים להכין גלידה, מוציאים מהמקפיא ומפשירים כחמש דקות רק עד שהפרוסות משתחררות בקלות מהמיכל. מעבירים למעבד מזון עם להב מתכת ומתחילים לעבד. בהתחלה הבננות הקפואות יהפכו לשבבי קרח אבל אחרי עוד דקה או שתיים תתחיל להיווצר גלידה קרמית. יתכן ובשלב הזה תצטרכו להפסיק את פעולת מעבד המזון ולגרד בעזרת מרית את הדפנות. המשיכו עוד קצת למרקם חלק וקרמי. זהו, הגלידה שלכם מוכנה! אפשר לאכול מיד כמו שזה או לאחסן במקפיא במיכל סגור. כדאי להוציא כמה דקות לריכוך לפני שמגישים.

    אם הבננות שהקפאתם, היו מאד בשלות, אין צורך להמתיק את הגלידה, אחרת אפשר להוסיף מעט מייפל, דבש או סילאן.

    עכשיו גיוונים וטעמים:

    • שוקולד – כף או שתיים (או יותר, תלוי כמה אינטנסיבי אתם אוהבים את השוקולד שלכם) של אבקת קקאו ומעט סילאן או מייפל
    • קינמון, מייפל ואגוזי מלך שמוסיפים ברגע האחרון בלי לטחון (רק פולס אחד או שניים לערבוב)
    • פירות אדומים קפואים, מעט דבש
    • מנגו קפוא, קרם קוקוס, מיץ ליים ומייפל
    • אבקת מאצ‘ה
    • טחינה גולמית וסילאן בטעם חלווה

    צ’ירס! מלון מנטה על הקרח

    יום חם, יושבים בגינה או במרפסת, אין מזגן (למי בהולנד יש מזגן?) ומתחשק איזה משקה קפוא, מרענן ומפנק. קבלו!

    חומרים

    • חצי מלון מזן גליה, זה הירוק מבפנים, קלוף, נקי מגרעינים וחתוך לקוביות
    • חופן נדיב עלי נענע או מנטה טריים
    • 1-2 כפות דבש, לפי המתיקות הרצויה לכם
    • מיץ מליים אחד
    • כוס גדושה של קוביות קרח

    אופן ההכנה:

    מכניסים את כל החומרים למיכל בלנדר ומערבלים במהירות גבוהה עד למירקם חלק

    מוזגים לכוסות, מקשטים עם כמה עלי נענע ומתפנקים.

    יאללה חגיגת  קיץ כייפית לכם!

    שלכם,

    גלית

    חמישים גוונים של ירוק

  • חדש: חוק תרומת האיברים בהולנד

    נפגשנו לשיחה מקוונת עם המשפטן רועי בנט, שהסביר את משמעויות החידוש שבחוק תרומת האיברים, וענה על שאלות הגולשים. המפגש, ששודר בשידור חי בעמוד שלנו בפייסבוק, נערך במסגרת “קפה משפטי“, סדרת מפגשים עם בנט, ממשרד עו”ד Eisenmann & Ravestijn Advocaten על סוגיות אקטואליות הנוגעות לחיינו בהולנד. 

    החל מהיום, ה– 1 ביולי 2020 נכנס לתוקף חוק תרומת האיברים.

    החידוש בחוק: נקודת המוצא היא כי האיברים יתרמו, אלא אם כן הבעתם סירוב מסויים או רצון מעט שונה. 

    דאצ’ניוז: כולנו תרומים איברים – החוק החדש

    כדי להבין את הדברים לעומק, סיכמנו את המפגש בצורה מדוייקת על כל היבטיו של החוק. ניתן גם לצפות בשידור שהתקיים בקישור זה 

    מועד תחולת החוק: החוק החדש יכנס לתוקפו בתאריך 1/7/2020. 

    מכתבים שישלחו לתושבים החל מחודש יולי: בחודש יולי ישלחו מכתבים לכל תושבי הולנד, בני 18 ומעלה, בו יינתנו מספר אפשרויות בחירה בנוגע לתרומת איברים. המכתב ישלח החל מ-  1/7/2020, ויהיה ניתן להגיב למכתב עד ליום 1/9/2020. עד אז אף אחד לא יכנס לתוך המאגר. בספטמבר תשלח תזכורות ראשונה, ולאחר 6 שבועות תשלח תזכורת שנייה. היה ולא הגבת לכל המכתבים הנ”ל, כלומר לא הגבת לשלושת המכתבים בפרק הזמן שנקצב בתוך המועדים הנ”ל, המשמעות היא שלא הבעת סירוב ולכן האיברים שלכם יתרמו. מהות המכתב היא שאתה צריך להביע סירוב לתרומת איברים. אם לא הבעת את סירובך בהתאם לפרק הזמן שניתן לך בחוק, אתה תיחשב כמי שמסכים לתרומת האיברים. 

    מי תושב הולנד לצורכי חוק זה? מה קורה עם מי שלא מחזיק באזרחות הולנדית? מה לגבי תיירים? כל מי שרשום בהולנד בצורה מסודרת מעל 3 שנים ומעלה, יקבל את המכתב שבו הוא יקבל מספר אפשרויות. אבל, מי שנמצא בהולנד, אפילו לתקופה קצרה, יכול לבקש להירשם כתורם איברים לאחר מותו, והבקשה נעשית באמצעות קוד DigiD. 

    מה הן האפשרויות שהמכתב יכלול

    1. אני מסכים לתרום את האיברים לאחר המוות. עם ציון ה”כן” לתרומה, תקבלו אפשרות לקבל רשימה קצרה של האיברים שניתן לתרום, כולל רקמות. לדוגמא: קרנית העין, לב וכיו”ב. ניתן להסכים לתרומה, וניתן להסכים לתרום חלק מהאיברים. 

    2. אני לא מסכים לתרום איברים. 

    3. אני מסכים לתרום, אבל בן או בת המשפחה מדרגה ראשונה יחליט זאת באופן סופי. 

    4. אדם שלישי יקבל את ההחלטה עבורכם על פי בחירתכם. אותו אדם הוא לא בן זוג או קרוב משפחה מדרגה ראשונה. אפשרות זו יכולה לכלול כל אדם מכל מקום בעולם. 

    לכן מומלץ לקבל עכשיו החלטה, ותמיד אפשר לשנות אותה בכל עת. אם לא תגיבו בכלל למכתבים שישלחו, תחשבו כמסכימים לתרומת איברים, ולכן מאוד חשוב לקבל החלטה, ובהמשך תמיד לשנות אותה. לא תקבלו החלטה, לא תגיבו למכתבים, האיברים שלכם יתרמו במותכם. 

    תפקיד בן המשפחה ייחלש או אפילו בלתי קיים בחוק החדש. מה זאת אומרת?
    אם אדם לא הביע התנגדות ולא הגיב למכתבים שנשלחו אליו, בני המשפחה של אותו אדם לא יקבלו החלטה שונה, אלא אם כן הם יוכיחו שכוונתו של המת שלא לתרום את האיברים. אי קבלת החלטה על ידי המת פירושה שהאיברים יתרמו, אלא אם בני המשפחה יוכיחו בצורה טובה שהמת לא הסכים לתרומה. אם אדם הביע את רצונו שהוא רוצה לתרום, הרי שבמקרה שכזה בני המשפחה אינם רלוונטיים כלל, אבל,עדיין ישנו פתח קטן של מקרים קיצוניים וחריגים- בני המשפחה יצליחו לשכנע שהחלטת המת שונתה וביהמ”ש שוכנע בכך. 

    גם אם הסכמת לתרומה, לא בכל מקרה תתרחש התרומה: אף אם ציינתם שהנכם מסכימים לתרומה לאחר המוות, תמיד צריך לקחת בחשבון שלא בטוח תהיה תרומה. בסופו של דבר צריך התאמה, והתאמה לא תמיד קוראת, ולכן גם יש מעט מאוד השתלות השנה. לכן, מי שתורם, לא בטוח שזה יתרחש במציאות, כי לא בטוח שיהיה צורך בתרומה. 

    לא ניתן יהיה לבחור את זהות מקבל התרומה והתרומה עשויה לשמש מקבלי תרומה שונים באירופה: חד משמעית לא ניתן לבחור את זהות התורם, וזאת על מנת לשמור על שוויון מלא של מקבלי התרומות, והשיקול היחיד שיהיה רלוונטי יהיה השיקול הרפואי. האיברים שיתרמו ישמשו את כלל מקבלי התרומות באירופה, ולכן ייתכן שתרומה שתינתן בהולנד תגיע בסופו של דבר למקבל תרומה שנמצא במדינה אחרת באירופה. 

    לא ניתן להעביר איברים לישראל, בגלל שישנן הגבלות משפטיות מאוד קפדניות ויש צורך בשיתוף פעולה בין מדינות, ומדינה לא תשחרר איברים שהיו בשטחה, ולא תקבל תרומה מכל מדינה. לכן, מדינות אירופה קיבלו החלטה משותפת בינן לבין עצמן, ולא בכל המדינות האיכות שווה לאיכות במדינות האחרות, ועדיין יש הסכם משותף שעובד על פי הכלל של “תן וקח”. אולי בהמשך מדינות נוספות יצטרפו להסכם זה, אבל כרגע, עם ישראל אין הסכמים, וההסכם כרגע הוא בין מדינות אירופה בלבד. 

    החוק הוא חוק הולנדי: החוק כרגע מתייחס לתרומה בהולנד, ולא לחילוף של האיברים. החוק חל לגבי תושבי הולנד כאמור. אחרי שהחוק מומש, כלומר אחרי שהאיברים נתרמו, יכול להיות שהאיברים ישותפו בעתיד במסגרת הסכמים בין המדינות השונות באירופה. 

    פרטיות וסודיות: תהיה פרטיות מוחלטת של התורם והמקבל של התרומה, כלומר התרומה תהיה חסויה לחלוטין. ברגע שברור שאדם הולך למות מבחינת הרפואה ההולנדית, לרופא ההולנדי יש רשות לפנות למערכת לבדוק האם אותו אדם רשום במערכת הלאומית של התורמים. 

    הגבלת גיל: אין הגבלת גיל ברורה בחוק, יחד עם זאת, כאמור, רק תושבים בני 18 ומעלה יתקבל המכתב הזה. לכן, ילדים מתחת לגיל 18 לא יקבלו החלטה בשלב זה. גם קרנית של מת בן 80 יכולה להיתרם, אין הגבלה של גיל תרומה. 

    אפוטרופסות: במקרים של ילדים או תושבים שלא יכולים לקבל החלטה בעצמם, כגון אוטיסטים או דמנציה למשל, בני המשפחה יקבלו עבורם את ההחלטה. 

    התרומה במובן הפרקטי: לא בקלות מגיעים לתרומה במובן הפרקטי. המוות צריך להיות מוות שאירע בבי”ח בסביבה מדויקת. הסיבה החשובה היא לשמור על איכות התרומה. לכן, אם מגיעים לביה”ח במקרים של תאונות למשל, או מקרים של מוות בבית או בית אבות, עדיין נקודת המוצא היא שהתרומה תתרחש אם המוות התרחש בביה”ח. במקרה שהמוות לא התרחש בביה”ח בסביבה מסוימת, לא תתרחש תרומת איברים. 

    ילדים: ילדים הם לא תורמים. ילדים הם לא חלק מהחוק. רק בגירים (מעל גיל 18) יכולים ומסוגלים לקבל החלטה בעניין תרומה. 

    איברים שלא השתמשו בהם בסופו של יום לתרומה, יכולים להיות משומשים לצורכי מחקר: במידה וציינתם שאתם מסכימים לתרום איברים, ומסתבר לאחר בדיקה שהאיברים לא מתאימים לתרומה מכל סיבה שהיא, הרופאים יוכלו להשתמש באיברים לצורכי מחקר. לא מדובר בתרומה למדע, תרומה למדע זו תרומה אחרת ונושא אחר שאינו קשור. תרומת איברים שחשבתם שאתם תורמים לאדם אחר, אם יתברר שהאיברים לא מתאימים לתרומה וכן הסכמתם לתרום לאחר מותכם, יכול להיות שהגוף יוחזר לקבורה/שריפה, אבל אותם איברים יכולים להיות גם משומשים למחקר. 

    מה קורה במקרה שאדם בוחר לסיים את חייו בביתו? במקרה כזה לא ישתמשו באיבריו, כי כאמור נקודת המוצא שתרומה תתרחש בבית חולים בתנאים מסוימים. אדם שרוצה לתרום את איבריו, עדיף להסכים, ואם המוות יתרחש בבית חולים, ייתכן ויתרמו את אבריו. 

    למדינה יש אחריות לעדכן אותנו בחוק: למדינה יש אחריות גדולה לעדכן אותנו בדבר החוק, וזה כאמור יחול ב-1 ביולי 2020. 

    אפשר גם להודיע על הרצונות שלנו עצמאית דיגיטלית באמצעות ה- DigiD. 

    מי שלא תורם איברים זכאי לתרומת איברים: מי שלא תורם עדיין זכאי לתרומה. לכן גם אם סירבתם לתרום איברים, עדיין תוכלו לקבל תרומת איברים. 

    נקודת המוצא של החוק החדש, לעומת החוק הישן:לפי החוק הקודם הבעלות על הגוף היא מוחלטת ולכן אדם לא תורם עד שהוא הביע רצון או כוונה אחרת. לפי החוק החדש נקודת המוצא מתהפכת, והיום נקודת המוצא היא שאדם רוצה לתרום, אלא אם הוא או בן משפחה או אדם שלישי אחר מטעמו הביע עמדה אחרת. 

    מספרים ועובדות בנוגע לתרומת איברים:

    • בהולנד מחכים בשנה למעלה מ- 1,000 אנשים לתרומת איברים.
    • בערך 150 אנשים מתים בשנה בזמן שהם ממתינים לתרומה.
    • תורם ממוצע תורם 3 חלקים או רקמות מגופו. 
    • בהולנד ניצלים חייהם של כ- 800 איש בשנה. 

    אלו הנתונים הרשמיים, והמספרים יחסית מועטים. לא כל כך מהר נתרמים איברים (כאמור, דרוש מוות בבית חולים וצריכה להיות התאמה רפואית). 

    לאחר המוות הגופה נחשפת בפני המשפחה (בכנסיה או במקום אחר), וכמעט ולא ניתן לראות את האיברים שנלקחו, ואם ישנם חתכים בגוף, הכל נעשה בצורה כזו שזה ייתפר, והגוף יראה לכל היותר כאילו ועבר ניתוח, לא מעבר לכך. 

    מי משלם על ההליך הרפואי שבית החולים מבצע? אין עלויות על התורם. מי שמשלם זה הביטוח, וזה הוסדר מול המדינה. 

    האם ניתן לתרום במקרה שבו התורם סובל ממחלות רקע? יש הרבה מאוד מחלות רקע של תורמים, גם מחלות קשות, ועדיין אפשר לתרום איברים חרף אותן מחלות. 

    • למילוי טופס תרומת האיברים עכשיו לחצו כאן (אם לא תמלאו, תקבלו את המכתבים הביתה)
    • רוצים לדעת באיזה חודש תקבלו את המכתב הביתה? לחצו כאן לטבלה מפורטת לפי אזור מגורים

    הפן ההלכתי, פילוסופיה ואתיקה

    ישנה אי הבנה גדולה בנושא ההלכתי. ישנה מחשבה שמבחינת היהדות ישנו חוסר רצון לתרומת איברים לאחר המוות. אבל ההיפך הוא הנכון, נקודת המוצא ביהדות, וגדולי הפרשנים אומרים זאת, היהדות מעודדת תרומת איברים, וזו מצווה. היהדות ברורה מאוד בסוגיה. 

    המקור העיקרי למצווה זו היא הגמרא, מסכת סנהדרין, פרק ד’, משנה ה’: “כל המקים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא”. זו נקודת המוצא, זו מצווה גדולה לתרום איברים לאחר המוות. ישנם מקורות נוספים לקיומה של מצוות תרומת איברים לאחר המוות: פיקוח נפש: הנפש של אדם, שיכול לקבל את התרומה, נפשו וחייו יוצלו בזכות התרומה. מקור נוסף: לא תעמוד על דם רעיך, אם אפשר להציל חיים של אדם אחר, אז צריך לעשות זאת. יתרה מכך, אם לא הצלת, זה מעשה פסול ויש לכך השלכות משפטיות הלכתיות. 

    היכן יכולה להיות הסתייגות בסוגיה ההלכתית? כל עוד אדם חי, והאיברים שיילקחו ממנו פוגעים בחיותו, כלומר גורמים או מזרזים את מותו, נוצר מצב שבו מי שמקבל את התרומה “גובר” על חייו של מי שנותן את התרומה. 

    רגע המוות מבחינה רפואית ומבחינה הלכתית: הרגע שהוחלט על ידי הרופאים כרגע המוות מבחינה רפואית, ייתכן שלפי ראיה מסוימות, עדיין זה לא רגע המוות, והיהדות תראה באותו כאדם כחי. לכן, יוצא למעשה שקוצרו חייו של התורם, ולכן מבחינת היהדות, החיים של מקבל התרומה לא חשובים יותר מאלו של נותן את התרומה, גם אם מדובר בעניין של שניות בלבד. ביהדות נקודת המוצא היא “אל תרצח”. רצח, המתה או הריגה, יכולה להתרחש גם אם מדובר בשניות עד רגע המוות. הגמרא אומרת- דמו של אדם אחד אינו סמוק מדמו של אדם אחר. במילים אחרות, מקבל תרומה מאדם שלפי פרשנות מסוימת הוא עדיין בחיים, ולכן ברגע שהתרומה היא על חשבון החיים של נותן התרומה, גם אם מדובר באלפיות השנייה, אסור לקיים את התרומה. 

    לכן, מצד אחד זה “כיעור” לא להציל חיים, אבל מצד שני יש ערך שהוא לא פחות חשוב, ערך החיים, ולכן גם אדם שהוא “כמעט מת” נחשב לפי היהדות כאדם חי, במקרה שכזה, חייו של מקבל התרומה לא חשובים יותר מחייו של נותן התרומה.

    מתעוררת השאלה מה רגע המוות לפי היהדות? מתי נפסקים החיים של התורם, בכדי שנדע שזה לא יהיה על חשבון המוות? כאמור, אין מחלוקת לגבי עצם עשיית מצוות התרומה, המחלוקת יכולה לעלות לגבי השאלה של רגע המוות. האם רגע המוות זה הפסקה כללית של גוף, כלומר הפסקת נשימה ופעימות הלב, או שמדברים על מוות מוחי? המצב ברפואה המערבית, והיהדות מתאימה את עצמה וקובעת שהמוות הוא מוות של גזע המוח. היהדות מעודדת תרומת איברים, אבל לא חשבון החיים. לכן, גם היהדות והרפואה קבעו שמוות הוא מוות של גזע המוח. אבל, יכול להיות מצב שלפי הרפואה ההולנדית הגיע רגע המוות, אבל לפי היהדות הרגע לא הגיע עדיין. יתכן שרופא הולנדי יקבל החלטה מסוימת, שהגיע רגע המוות ויסביר את זה, אבל עדיין יכול להיות שיש אלמנטים בגוף שמסמנים חיים מוחלטים, והיהדות רואה בכך כחיים מוחלטים, ולכן מבחינת היהדות אסורה תרומת האיברים. 

    מכיוון שהראיה ההלכתית היא לא נקודת המוצא בחוק ההולנדי, הרבנות למעשה אומרת שהיא רוצה לתרום, אבל אין לה יכולת לתרום מבחינה הלכתית. לכן, הרבנות אומרת שההחלטה היא אינטימית ואינדיבידואלית, ומאחר ולא ברור רגע המוות בהולנד ואין כלי אובייקטיבי לקבוע את רגע המוות בהולנד, אז ההלכה אומרת שצריך לסרב לתרומה, או לחילופין לתת לגוף שלישי, למשל רב בקהילה היהודית שהוא זה שיקבל את ההחלטה. יש מאות אנשים בקהילה היהודית בהולנד שציינו שמו של צד שלישי, שייתן את החלטתו האם לתרום, ושהתרומה תעשה לפי הוראות ההלכה. 

    דוגמא למקרה שהיה: אדם ציין שמו של רב שיהיה גורם מוסמך להחלטה לגבי התרומה, אותו רב ביקש מבית החולים לבצע בדיקה רפואית ספציפית בכדי לדעת שמדובר במוות מוחלט, ונעשתה בדיקה נוספת שלא נעשית בדרך כלל, ובדרך זו קבעו מוות. בנוסף, אותו הרב היה במקום וראה בעיניו, מעין עדות, שדבר זה קרה. הרב למעשה ציין את רגע המוות והשגיח שהפעולות בוצעו לפי בקשתו. בדרך זו הוא קבע שיש פה מוות מלא וניתן האישור לביצוע תרומת איברים לאחר המוות. הרופא יכול להגיד משהו לרופא ובפועל לעשות משהו אחר בפועל, הרב דאג והשגיח אובייקטיבית שהפעולות שביקש בוצעה. 

    שלמות הגופה: אם קרנית של עין נלקחת, והיא למעשה התרומה, ונגיד שבית החולים לא תמיד מחזיק במומחים שיעשו את הניתוק של העין, ניתן לראות מצב שלוקחים את העין במלואה לקירור ואז פעם ביום הרקמות מופרדות מהעין במשך אותו יום. העין נלקחת למקום אחר, והגוף מוחזר למשפחה, השאלה היא מה קורה עם אותה העין? אדם שחשוב לו להיקבר בשלמותו, בהתאם להוראות ביהדות, ישנם מקרים שבהם לא כל החלקים של הגוף יבואו לקבורה. חשוב לדעת זאת, שאולי חלק מהאיבר לא יגיע לקבורה, אלא יובא להשמדה. מאחר וביהדות חשוב שכלל הגוף ייקבר, אפילו הדם במידת האפשר, חלקים של הגוף עלולים לא להגיע לקבורה. 

    לסיכום הבעיות הטכניות בפן ההלכתי: חשוב לשמור על מצב של חיים, לקבוע את רגע המוות, לוודא שזה יעשה בצורה אובייקטיבית, ושהתרומה תעשה בצורה מושלמת מבלי שיישארו שארים של הגופה, שלא יובאו לקבורה וחלילה יושמדו. 

    בימים אלו ישנם דיונים ושיחות עם המדינה בנושא (לא בטוח שיהיו מקרים חריגים עבור הקהילה היהודית), אבל בסופו של דבר, נכון לעכשיו הפסיקה האורתודוכסית של הולנד קבעה קביעה לפיה, אנחנו רוצים לתרום, אבל כרגע לא יכולים, או לחילופין שהפעולה בפועל תבוצע על ידי גורם הלכתי מוסמך, רב או גוף בקהילה היהודית. 

    לידיעה כללית, בישראל עמדו בפני אתגרים דומים. כתוצאה מכך בישראל נחקק חוק בשנת 2008 (שיזם ח”כ עתניאל שנלר), וחוק זה קבע מפורשות מה רגע המוות ובאיזה כלים אובייקטיבים ניתן לקבוע את רגע המוות, כך שלמעשה לרופא אין שיקול דעת והולכים לפי קביעה ברורה שנקבעה בחוק ותואמת את ההלכה. קביעות אלו לא נקבעו בחקיקה ההולנדית וצריך לדעת זאת. 

     

  • יוצאים מהקורונה – עסקים ישראלים בהולנד 

    ענפים רבים במשק ההולנדי מצאו עצמם בחודשים האחרונים מתמודדים עם אתגרים גדולים שלא הכירו טרם מצב הקורונה. ההנחיות האחרונות של הממשלה מתירות פתיחה של בתי קפה ומסעדות, בתי קולנוע ואירועים, חדרי הכושר יחזרו לפעול ב -1 ביולי וליגת הכדורגל, שהסתיימה מוקדם מן הרגיל, תחזור למגרשים ב- 1 בספטמבר. ההגבלה החשובה ביותר שנותרה היא שמירה על מרחק חברתי של מטר וחצי, בכל פעילות.

    >> אומנות או למות – סיפורה של הקהילה השחורה מסביב לעולם
    >> באות מאהבה – אומניות ישראליות יוצרות בהולנד
    >> התחברו לערוץ האינסטגרם של דאצ׳טאון 

    מדיווחים וסקרים שונים שהתפרסמו בתקשורת נוכחנו לדעת כי מכוני כושר רבים איבדו כמעט שליש מחבריהם במהלך משבר הקורונה. בממוצע 30% מהחברים במכונים ביטלו את המנויים שלהם לפני שלושה שבועות. באותה עת, הציפייה הייתה שמכוני כושר ייפתחו מחדש בספטמבר, אך מוקדם יותר השבוע הודיע ​​ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, כי בגלל השיעור הנמוך של זיהומי קורונה, גם חדרי הכושר יכולים להיפתח מחדש החל מה -1 ביולי.

    נפגשתי עם שני בעלי עסקים ישראלים בהולנד, ששיתפו אותי באתגרים של התקופה האחרונה, וגם בתהליך החזרה לשגרה. טל אסא מאמן כושר ובעלים של חדר הכושר Next Level AMS ורובין הנסנס בעלת בית הקפה The Hive.

    סטודיו לאימונים אישיים Next Level AMS, טל אסא

    שתי קומות, עמוסות בציוד, הכל נראה ממש חדש והמקום – ריק.
    טל מספר שאת חדר הכושר שלו פתח לפני כשנה תחת הקוסנפט של חדר כושר בוטיק, המתמחה באימוני כושר אישיים או בקבוצות קטנות. תוך כדי יחס אישי ושירותיות ישראלית, חמה ותומכת. ״הרעיון שלי הוא לתת לאנשים מקום אישי להתאמן בו וגם הדרכה ברמה מאוד גבוהה. יש לנו 8 מאמנים שעובדים. כעת בשל המצב, כל מאמן נמצא במקום אחר בעולם.״

    איך חווית את התנהגות הלקוחות שלך בתקופת המשבר? 
    ״חלק לא קטן מהלקוחות ביקשו להפסיק את המנויים. הייתי צריך להפסיק לגבות תשלום, ומי שביקש לסיים פשוט החזרתי לו את הכסף. לא יכולתי לגבות מאנשים שלא מתאמנים זה לא הסתדר לי אישית.״
    וההכנסה שלך ממש נחתכה, ״נכון. בנוסף לקורונה נקלענו לבעיה עם השכנים, בעיית רעש. הפריע לדיירים מעלינו שיש רעש. קצת לפני שהחלה הקורונה, התחלתי תהליך מול העיריה לאשר את עניין העמידה בתקנים. הרגשתי שיש משבר גדול מאוד שהעיב עלי. מי שעזר לי להתאושש מזה זה הצוות סביבי וחברים שתמכו.״

    אז איך נראתה שגרת הקורונה בסטודיו?
    ״הסביבה הבטוחה שהייתה לפני הקורונה התנפצה לנו בפנים, מרגע אחד שעובדים יום יום ונפגשים עם לקוחות, עברנו לשגרה בה אין לנו יותר אימונים, ניסינו לשמור על קשר עם הלקוחות, דיברנו איתם, עודדנו אותם להמשיך להתאמן, אונליין או לבד בבית, אפילו הצעתי למספר לקוחות לקחת ציוד מהסטודיו לתקופה – העיקר שישמרו על הכושר. היו לקוחות שגם רצו להמשיך לשמור על הכושר והם נשארו איתנו בקשר, וזה משמח.״

    לסגור את הדלת מאחורייך ולדעת שאתה לא פותח אותה ולא יודע מתי
    בשיחתנו, טל מחייך ונראה אופטימי. קשה לזהות איזה שהוא משבר וקשיים גדולים. טל מעיד על עצמו כי היום הוא באמת מאושש יותר ואפילו שמח מאז שהוא שמע שיש אישור לפתוח מחדש את חדרי הכושר ב 1 ביולי.
    אבל זה לא היה כך בתחילת המשבר. הוא משתף בתשלומי שכר הדירה הגבוהים, תשלום משכורות לעובדים, ומפח הנפש שנגרם ממצב חוסר והודאות בו לא יודעים לאן זה הולך ואם או מתי זה יסתיים.
    ״ב- 16 למרץ הייתי 5 ימים לפני מסיבת חגיגות שנה למקום. כבר תליתי הזמנות ושלחתי מיילים וארגנתי הכל, הכל היה מתוכנן ופתאום סגרו לנו הכל. לא האמנו שזה מה שקורה, בהתחלה עוד היינו קצת אופטימיים, חשבנו שזה מספר ימים וזהו. אבל הבנו מהר מאוד שזה לא קורה. (אז לא הייתה מסיבה? טל מתבדח: ״היה סיילנט דיסקו״)
    אני זוכר שהייתי צריך להתנתק מהכל, באופן אישי לקחתי את זה קשה. איך אני מתקדם מכאן? איך רואים אור בקצה המנהרה? זה תחום שאני כלכך אוהב ולא רוצה לעזוב אותו.

    איך הצלחת לאסוף את עצמך?
    ״עשינו שיחת צוות וכולם היו מזועזעים, זה היה כשבוע לאחר הסגירה, ניסינו להבין מה עושים ומה קורה. על הזום שמעתי פעם ראשונה מאחד הלקוחות שלי. התחלנו לקיים שיעורים בזום. היום כבר כולם עושים זום. אבל לפני 3 חודשים וקצת זה עוד לא היה ככה. ניסינו לראות איזה לקוחות ירצו להמשיך להתאמן בדרך הזו, היו לקוחות שגם לא רצו להתאמן במצב הזה. היו כמה לקוחות שאמרו שהם לא מגיעים, היו אנשים שהיו ממש בפאניקה.״

    אימונים אישיים

    ההתמודדות עם המצב: אישית ועסקית
    ״חשוב מאוד להתאושש ולשמר את המקום הזה ואת כל מה שאנחנו עושים כאן ואת המותג. היה לי חשוב מאוד לשמור על הקשר עם הלקוחות. המענקים שהולנד אפשרה לבעלי העסקים זה משהו נחמד שלא ממש עזר. אני עוד לא יודע למה לצפות בעזרה של הממשלה בזמן הקרוב. אני מקווה שתהיה עוד עזרה שתיתן לנו את הרוח הגבית שתעזור לנו להמשיך לעוד רבעון ושבאמת נוכל להמשיך לזרום קדימה. העניין הכלכלי מאוד מלחיץ, שינינו גם את סכמת האימונים ואת המחירים, אנחנו נותנים אפשרות של אימונים בחוץ במחירים אחרים. הסטודיו עצמו כרגע הוא עול, ממש עול כלכלי.״ 

    חשבת על אפשרות של פשיטת רגל? סגירת הסטודיו?
    ״זה עבר לי בראש יותר מפעם אחת. זה מצב של לחץ כבד. חשבתי לעצמי למה אני צריך את כל זה? מצד שני, אני מחוייב למה שאני עושה וללקוחות, הסטודיו מבחינתי היה סוג של הגשמת חלום הגעתי למקום שבחיים לא חשבתי שאגיע. זו נקודת שיא מבחינתי. את הקריירה שלי התחלתי בכלל כמתכנת מחשבים. אז אני בחיי הקודמים בכלל עסקתי בתחום אחר. להגיע להגשמה של חלום, של משהו שאני ממש אוהב, כשהעיסוק המקצועי הוא התחביב והאהבה. המצב הזה מאוד מתסכל, כשזה לא תלוי בך. חוסר הוודאות וחוסר האונים שאני לא יודע מה טומן העתיד. מה שכן יכולנו לעשות עשינו. ואני אדע ביולי כשנפתח איפה אנו עומדים.״

    תמיד בקשר עם הלקוח – מרגישים כמו בית

    ״ברגע שנחזור לפעילות רגילה בסטודיו, אני אשמח להציע תוכניות מיוחדות ללקוחות שלנו, לקוחות קיימים וחדשים כמובן. השירות שלנו שונה ממקומות אחרים. הלקוח תמיד בקשר איתנו, אנחנו מדברים איתו על בסיס שבועי,  בודקים אפילו את תפריט המזון, מנסים ממש להיות בקשר אישי עם הלקוח ולא להגיע למצב של לקוח רדום. אצלנו זה לא קורה. תמיד להיות בקשר עם הלקוח – יש לכם פה בית מסויים מחכים לך שתגיע.״

    בית קפה עם קונספט: ״מצילים את הדבורים״, רובין ונאוה הנסנס

    נאוה, ירושלמית במקור, הגיעה להולנד לפני שנים בעקבות האהבה. מתגוררת עם משפחתה בהאמסטדה. בכניסה לבית הקפה בהארלם, היא עומדת מחוייכת וקורנת, מלאת אנרגיות להתחיל את היום. בעודי מתפעלת מנראות המקום היא מיד מבהירה ״בית הקפה זה הרעיון של רובין ביתי, היא חשבה על הקוספט. לכולנו יש את החיבור לאותו מקור, אנחנו ממש עוסקים ונושמים את תחום האירוח והמסעדנות.״משפחת הנסנס עם שנים של ותק בתחום המסעדנות. האב, יועץ מסעדות, האם עבדה 30 שנה בתחום המלונאות, בנה עובד כטבח ב״נני״ ורוביןף ביתה – סיימה לימודי מלונאות בהאג ופתחה עסק משלה. נאוה מסבירה לי שכשרובין שיתפה אותם לראשונה ברעיון לפתוח בית קפה התומך ברעיון הצלת הדבורים הנכחדות, זה נשמע לה קצת מוזר. ״אני רואה את עצמי כדור אחר, להקים עסק על בסיס קונספט כזה זה לא משהו שהייתי חושבת עליו. זה קטע של הדור שלה, הערכים של שמירה על כדור הארץ… אותנו הנחו ערכים אחרים, אבל אני מאוד מעריכה את ביתי על כך. לקח לנו כהורים זמן להכנס לזה, אבל ככל שהיא הסבירה הבנו ונדלקנו.״

     

    The Hive – מצילים את הדבורים

     

    רובין הנסנס, מוטיבציה ותמיכה משפחתית

    בית הקפה אינו רק הדבש, מדובר בדבורים

    הארלם זו עיר עם אוכלוסיה בינלאומית. טרם ימי הקורונה גם נראו בעיר לא מעט תיירים. ההחלטה לפתוח את בית הקפה דווקא שם נבעה מתוך מחשבה על כמות התיירים והעיר שנחשבת להיפסטרית. את הפוטנציאל שבמקום הן ראו מיד. נאוה עיצבה את המקום, את כל השיפוצים הן עשו בכוחות עצמן. ״נכנסנו בנובמבר, ממש בחורף. היה המון בלגן במקום, עבדנו קשה, ממש עבודת כפיים והינה זה קרה.״ מספרת נאוה. לרובין חשוב להסביר שתפריט בית הקפה אינו מציע רק מאכלים עשויים מדבש. ״התפריט מורכב ממרכיבים שטובים לדבורים, ולא מדבש בלבד. חשוב לי לגרום למודעות בקרב הלקוחות עד כמה הדבורים חשובות למערכת הבריאות שלנו. בלי הדבורים אנחנו לא נהיה כאן.״ בתפריט ממש סימנו את המרכיבים שלא היו קיימים אילולי הדבורים. לצד כוס הקפה שקיבלתי יש עוגיית דבש מיוחדת, עליה מוטבעת (איך לא) דמות של דבורה. כמו כן אפשר למצוא מוצרים נוספים למכירה כמו יינות אורגניים.

    המוצרים בבית הקפה אורגניים

    איך הגעת לקונספט הזה?
    ״מספר דברים יחד הובילו אותי לזה. נחשפתי בתקשורת למצב הדבורים בעולם, יש חשש גדול בעולם לענף גידול הדבורים, הן נכחדות. המספרים מראים על שליש ממספר הדבורים בעולם ועתיד האנושות תלוי בהישרדות דבורי הדבש. דבורי הדבש אחראיות להאבקת 80% מסך הגידולים החקלאיים בעולם, כמו כן, הן מספקות חומרי גלם לתרופות רבות ובעלות תפקיד משמעותי בתעשיות הטקסטיל, הבשמים והקוסמטיקה העולמיות. ערכתי מחקר, ובדקתי אם זה משהו שאני באמת רוצה אותו. גם היה לי מורה בלימודי המלונאות שהיה דבוראי, שפתח לי ערוץ אל הנושא. משם זה התפתח יותר והיה ברור לי שזה הכיוון.״ הרעיון לפתוח מסעדה התחיל כבר בימי הלימודים כבדיחה (או חלום) של רובין עם חברה לספסל הלימודים. כשהיא לא מצאה עבודה היא התחילה לחשוב ברצינות על פתיחת עסק משלה. רובין מקבלת המון תמיכה ממשפחתה. בשל מצב הקורונה הנוכחי, רובין לא מעסיקה עובדים כרגע. אימה עוזרת לה עם ההכנות במטבח ובתפעול הכללי, אחיה מגיע גם כן פעמיים בשבוע לתרום את חלקו. רובין חדורת מוטיבציה והיא אופטימית לגבי ההמשך. 

    מה הרגשת באותו רגע שיש לסגור את בית הקפה שרק נפתח?
    ״זה היה מוזר מאוד. ההודעה על הסגר הגיעה ביום ראשון. בהתחלה לא כל כך קלטתי מה זה אומר באותו רגע, אבל כשהגענו הביתה הדאגות התחילו לחלחל. השקענו את כל כספנו במקום. חשבתי שזה ייקח שבועיים שלושה ונחזור לעבודה. אבל לאחר חודש הבנתי שזה לא יקרה. ניסינו להציע שירותי משלוחים אבל זה לא הלך.״

    היה שלב בו חשבתם לסגור את המקום לגמרי? 
    ״לא. לא חשבנו על זה. אין לנו עובדים עדיין, כרגע אנו משלמים על שכר הדירה של המקום. גם קיבלנו את המענק הראשוני שזה קצת עזר.״

    מההתחלה הייתה כוונה שזה יהיה עסק משפחתי? 
    ״לא בדיוק. הרעיון היה שיהיו פה עובדים, טבח אחר, אבל כרגע אין לנו אפשרות לזה, אז זה הפך ממש לעסק משפחתי.״

    איך זה לעבוד עם אמא? 
    ״כיף (צוחקת), יש ימים שאנחנו לא ממש באותו המחשבות אבל אני מאוד שמחה על העבודה המשותפת.״

    איך נערכת למצב החדש לאחר הפתיחה?
    ״אנחנו שומרים על ההנחיות, 1.5 מטר, סידרנו את השולחנות בהתאם. הממשלה מחייבת אותנו לרשום את שם ומספר הטלפון של כל לקוח שנכנס, זו למעשה ההוכחה שהתבצעה הזמנה מראש למקום.״

    השקעה בפרטים הקטנים

    הלקוחות מתחילים לזרום?
    ״חזרנו ב- 1.6 לעבודה אבל אין תיירים פה והמצב לא מאוד טוב.״ אני מסובבת את הראש, נהנית ממראה החלון הגדול לכיוון הטראסה עם הכסאות הצהובים, מצידי השני נמצא הבר וקיר ענק מקושט בכוורות בגדלים שונים. ניכרת מחשבה עמוקה על כל הפרטים הקטנים. הן אפילו פיזרו 10 דבורים קטנות (מפלסטיק) בתוך בית הקפה כדי לשעשע את הילדים שיגיעו את ההורים. כששאלתי להסבר נענתי שאם הן מבחינות שיש ילדים שמאבדים את סבלנותם בישיבה הן מציעות להם לחפש את כל עשרת הדבורים ואם הם ימצאו – יקבלו פרס.  

    מה היית רוצה לראות לעתיד, מהי בעצם המטרה שלך לגבי המקום?
    ״אני בעצם לא יכולה לתכנן לעתיד, אני מנסה להתקדם כעת צעד אחר צעד. אבל הייתי רוצה שיבואו יותר אנשים לארוחות בוקר גם. אנו מציעים ארוחות בוקר וצהריים. אני חושבת שיש לזה פוטנציאל. הרבה אנשים אוהבים את הרעיון והקונספט שלנו. מי שנחשף, אלינו מגיב ממש טוב. החלום הגדול שלי הוא לפתוח עוד כמה סניפים בהולנד, ממש חשוב לי לעשות טוב לכדור הארץ.״

     

  • עכשיו באמרספורט: התערוכה שהפכה לצו השעה

    בחודש פברואר נפתחה במוזיאון לאמנות מודרנית שב Amersfoort תערוכה מדהימה. את המוזיאון הזה (Kunsthal KAde) אני אוהבת ממש, בעיקר בזכות הגודל שלו: מעיין גלריה אחת גדולה, שמאפשרת הספק של בוקר קפה, מאפה ואמנות. קראתי עליה, אבל בגלל הקורונה לא הספקתי לפקוד אותה. התערוכה שהייתה אמורה להסתיים במאי, קיבלה הארכה של שלושה חודשים, עד לסוף אוגוסט. מטורף שבזמן הזה, הפכה התערוכה לקריאת חירום, צו השעה של ממש. התערוכה Tell Me Your Story נותנת במה לקהילה שלמה של אמנים, לספר את סיפורה של הקהילה השחורה מסביב לעולם. מדהים שכבר עברו 200 שנה ואף יותר מאז שחרור העבדות ברחבי העולם, ובכל זאת תערוכה שבה מציגים אמנים, שהמכנה המשותף שלהם הוא צבע עורם, היא תערוכה סופר רלוונטית.

    אולי יעניין אותך לקרוא גם:

    קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, יום אחרי יום
    האם ידעתם? אדריכלות זו אומנות הולנדי
    ״שוער נולד שוער״ – ישראלי בליגה ההולנדית

    BLACK LIVES MATTER

    ב- 25 במאי 2020 רעדה האדמה. העולם היה שוב עד לרצח מזעזע על כלום ושום דבר בעצם. ג’ורג’ פלוייד נחשד כי קנה סיגריות בשטר מזוייף של 20$. במשך דקות ארוכות הוצא להורג על ידי שוטר, מוקף סביבו בשוטרים אחרים שבחרו לשתוק. מאז העולם לא שותק. מחאת ענק והפגנות ביותר מ- 400 ערים ברחבי העולם ביכו את המוות המיותר, האפליה והגזענות. והיום, פלויד הפך להיות ערך בויקיפדיה. משיטוט בתערוכה למדתי שהסלוגן #BlackLivesMatter הפך לאייקוני כבר בשנת 2012. באותה שנה נרצח נער בן 17, שוב על אותו הרקע המטופש – צבע עורו. שלוש נשים חברו והקימו תנועת מחאה אידיאולוגית פוליטית, שמאז גדלה למיימדים בין לאומיים, ופועלת בין השאר למגר את אלימות נגד הקהילה השחורה ברחבי העולם. 

    מה הסיפור שלך?

    התערוכה חושפת אמנות נועזת, צבעונית, סוערת. הצצה ליקום שלם שמצא את דרכו לחזית הבמה דרך ציורי גרפיטי או כתבי עת של מחאה; והצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית, ולהגיע למוזיאון. אצרתי ובחרתי לספר כמה אנקדוטות, ממש על קצה המזלג, מתוך אוסף שלם של הסיפורים שמאחורי היצירות, שכל אחת מייצגת עולם ומלואו של של מאבק אישי וחברתי, דרך אמנות.

    Romare Bearden, לימוד של ציור קיר ענק באוניברסיטת אטלנה, 1976

    אחת העבודות הראשונות שמשכו את תשומת ליבי היא תיעוד של ציור קיר משנת 1976, של האומן האמריקני Romare Bearden. בירדן שחה היטב בזרם של עולם האמנות של שנים אלה: השפה האבסטרקטית של תבניות גאומטריות, הצבעוניות של כחול-אדום-צהוב, והתוספות הפופיות של דמויות מקולאזי’ם, כל אלה הזכירו לי את יצירותיו של רוי ליכטנשטיין, במיוחד את ציור הקיר המוצג דרך קבע באולם הכניסה של מוזיאון תל אביב. בעוד רוי ליכטנשטיין עשה שימוש בשפה הגרפית הזאת כדי להילחם בתרבות הצריכה, בירדן ניכס את הפופ-ארט לטיפול בנושאים חברתיים בוערים אחרים. 

    יש משהו מפתה באומנות שהיא יפה. ונראה שבירדן הבין זאת. כצופה אתה נשבה בקסמיה של היצירה, הקומפוזיציה, הצבעוניות, מדמיין את המימדים הגדולים שלה. אלא שבמבט נוסף מגיע האגרוף בבטן הרכה עם אמירה חזקה, פוליטית. ואתה, הצופה, כבר מגוייס בעל כורחך, שבוי של האמנות. מיישיר מבט למציאות מורכבת, מיישיר מבט לעיניו הבלתי מתפשרות אך מלאות החמלה של מרטין לותר קינג. בירדן האמין בכוחה של אמנות ככלי לביטוי בציבור. בציור הקיר הזה הוא מספר את ההיסטוריה של החיים האפרו-אמריקאים מימי קדם להיסטוריה מודרנית, בארבעה מקטעים עיקריים: “בניית עולם המחר”, “המשבר העירוני”, “הסצינה הכפרית” ו”המורשת האפריקאית”. בנוסף להיותו אמן פורה, בירדן גם היה פעיל בתחומים חברתיים, בעיקר בתחום האמנות. הוא הקים בין השאר את מוזיאון-הסטודיו בהארלם – ניו יורק, והאקדמיה השחורה לאמנויות. 

    Emory Douglas, כרזות, מתוך כתב עת של הפנתרים השחורים, 1969

    בשנת 1967 נבחר Emory Douglas, מעצב גרפי אמריקאי, לכהן כשר התרבות של הפנתרים השחורים. הכרזות שעיצב פורסמו בביטאון של הפנתרים השחורים, שיצא לאור מדי שבוע, במשך יותר מעשור. מדהים לגלות איך ארגון כה לוחמני, שהאמין בפעולות רדיקליות ואלימות, הבין את כוחה של האמנות, וכוחו של המיתוג. Douglas יצר דמויות אייקוניות רבות, שהפכו סמל למאבק של הפנתרים. בין השאר הוא פיתח את דמות השוטר החזיר, שעם הזמן הפכה למטבע לשון לכינוי שוטרים… Pigs.

    Elizabeth Catlett, Negro Woman, 1952

    את ההדפס המשגע הזה יצרה Elizabeth Catlett בשנת 1952. המאבק של אליזבת’ לשיוויון היה קשה אף יותר. הוא היה מאבק של אמנית, אישה, אפרו-אמריקאית. ביצירה נדמה כאילו עוסקת האמנית לכאורה במלאכת סריגה, טווה בעדינות קווים לדמותה של אישה. ובכל זאת הצליחה לגבש תמונה חזקה של אישה חזקה, בעלת תווי פנים חזקים, כאלה שעבר עליהן הרבה. האישה המתוארת היא Harriet Tubman שניהלה 13!! מסעות מילוט של עבדים מקנדה, לאחר שהיא עצמה הצליחה לברוח מעבדות. להארייט הוצמד הכיוני “Black People’s Moses”.

    Devan Shimoyama, Countdown, 2019

    Devan Shimoyama בן ה-30 מציג חלק מסידרה של פורטרטים עכשווים, שנקראת Cry Baby. נערים אפרו-אמריקאים ספק פורטרט עצמי ספק ייצוג של קהילה שלמה, עם עיניים שנגזרו ממגזיני יופי, ושפתיים משוחות באודם, ניבטים אלינו בתוך בליל של טכניקות יצירה. פרחים צבעוניים, פרווה, פנינים, סיכות ראש וקישוטים כאלה ואחרים; וכמעט תמיד דמעות של נצנצים. דיוואן מייצג את הנער ההומו השחור. על אף היופי והצבעוניות שכובשים אותנו באופטימיות קוסמית, כשאנו מביטים בתמונות, הדמעות הגדולות הללו נושאות גם הרבה כאב.

    Henry Taylor, Getting It Done, 2016

    ולסיום: רגע רנדומלי אחד. Gettin it done נראה כמו רגע של שישי אחר הצהריים. הכי רגע של יאללה בוא נגמור עם זה. Henry Taylor מצייר רגעים כאלה ואחרים באופן נועז ומשוחרר, מלא אמפתיה, נדיבות ואהבה. אומרים עליו שסגנון הציור שלו הוא המקבילה הוויזואלית למוזיקת ​​הבלוז: פואטי, מלודיהרמוני ובעל קצב מיוחד משלו. עוד ידוע שהוא מצייר על חומרים שונים, מצעים אקראיים הניכרים לדרכו: מאריזות סיגריות ריקות ועד לקופסאות דגנים. והוא עושה זאת בחן, תוך שמירה על רגישות וביקורת חברתית עמוקה.

    לסיכום, תקראו לי נאיבית אבל אני חשבתי שכל עניין הקורונה יפרוס שמיכה של אחדות על העולם. לקורונה לא היה ממש משנה הבדלים של דת, גזע ומין. היא אפילו החזירה מושגים כמו המשפחה הגרעינית, כבוד ההורים, ערבות הדדית וסולידריות חברתית. אני חשבתי שאולי נלמד משהו מהתקופה הזאת, נפיק לקחים, ואז המציאות שוב היכתה בנו במלוא כיעורה. ברור לי כמובן שהקורונה גם יצרה מצבי מצוקה קשים, שיכולים להביא לביטויים אלימים, והיו כאלה ברחבי העולם. בכל זאת הביקור בתערוכה הזכיר לי, שאפשר למחות גם אחרת, ואת תפקידה של האמנות בחיינו. אני ממליצה לכם לנצל את ההזדמנות, ולקחת כמה שעות לעצמכם, ולהנות מתערוכה כה יפה וכה משמעותית. 

    לינק לאתר התערוכה

    לכל הכתבות של מיקי

    באות מאהבה – אמניות ישראליות יוצרות בהולנד

  • ״שוער נולד שוער״, ישראלי בליגה ההולנדית

    כל חובב ספורט בכלל וכדורגל בפרט מצא עצמו בחודשים האחרונים במצב מוזר ולא מוכר ובעיקר עם הרבה זמן פנוי בלי אפשרות לצפות במיטב אירועי הספורט, במיוחד במהלך חודש מאי שבו כידוע מתרכזים עיקר משחקי הספורט הטובים ביותר של סוף השנה. ההנחיות של הממשלות לגבי המשך קיום פעילויות הספורט בעולם בעקבות נגיף הקורונה שונות ממדינה למדינה; בשונה מאנגליה, גרמניה וספרד, בהן ליגות הכדורגל (הנחשבות לטובות בעולם) חזרו לשחק תחת מגבלות וללא קהל, בהולנד בחרה הממשלה לסיים את הליגות השנה בלי משחקים נוספים וללא החלטות על זהות האלופה, היורדות או העולות מהליגות הנמוכות יותר וכד. איאקס, מכורח היותה ראשונה בליגה עד לסיום המאולץ של הליגה במרץ, נבחרה לשחק ב(מוקדמות) ליגת האלופות בשנה הבאה.
    העדכון האחרון שהתקבל, נכון להיום, ההנחיות הן שמה- 1 בספטמבר, הליגה תחזור לשחק עם קהל לפי ההנחיות של הממשלה למצב הקורונה, תוך כדי שמירת מרחק של 1.5 מטר בין הצופים.

    אולי יעניין אותך גם:

    קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, יום אחרי יום
    האם ידעתם? אדריכלות פנים זו המצאה הולנדית

    כשירות מיוחד לקהל קוראינו, הצלחנו לראיין את אחד השחקנים הישראלים שמשחקים בליגה ההולנדית. את אריאל הרוש אין צורך להציג בפני חובבי הספורט שבינינו, לאלו שלא מכירים אותו נספר בקצרה שאריאל, ירושלמי במקור, הוא שוער בנבחרת ישראל עם נסיון רב בקרב הקבוצות המובילות בישראל, העיקרית שבהן ביתר ירושלים בה גדל ועימה זכה בתארים עוד כשחקן נוער, אך גם מכבי נתניה, הפועל תל אביב והפועל באר שבע בהמשך הקריירה. בהמשך שיחק גם בליגה הקפריסאית ובשנה שעברה עבר אריאל לשחק במועדון ספארטה רוטרדאם ולצורך כך עבר להתגורר בעיר עם אשתו.

    את הראיון עם אריאל ערכנו כשהוא בישראל, אליה חזר לאחרונה לאור לידת בתו ויום לאחר יום הולדתו ה-32, סיבה טובה לאחל לו מזל טוב. ברקע נשמעים קולות התינוקת, מה שמעלה את השאלה הראשונה שהפנינו לאריאל לגבי הורותו הטרייה והחזרה לארץ לשם כך.

    “אומרים שמי ששוער נולד שוער”, אריאל הרוש

    “היה כמובן קשה לראות את אשתי והתינוקת דרך הוידאו בלבד במשך השבועיים הראשונים ששהיתי בבידוד, אבל כאחד שהמשפחה מאוד חשובה לו ותמיד עודדה אותי ותמכה בי מגיל צעיר, היה לי ברור שאגיע לארץ בכל מחיר ואקבל את התמיכה והעזרה שהייתי צריך כדי לעבור את תקופת הבידוד. אני רואה אותה גדלה ומתפתחת ונהנה מכל רגע לידה”.

    למה בחרת להיות דווקא שוער?

    ” אומרים שמי ששוער נולד שוער. אני תמיד הרגשתי התפקיד הזה מתאים לי ולאופי שלי. לשוער יש תכונות ויכולות מיוחדות, אומץ רב (לקפוץ ישר לרגליים של שחקן תוקף) אבל גם סוג של “שריטה”, כי למרות שזה תפקיד מאוד חשוב בקבוצה,הוא עלול להיות גם מאוד אכזרי כי אתה יכול לשחק טוב מאוד כל המשחק אבל אם תעשה טעות אחת קטנה בסופו, כולם עלולים לזכור לך אותה. וזה בדיוק הפוך מחלוץ, שיכול להחטיא במשך כל המשחק אבל לתת את הגול החשוב בדקה האחרונה ולהיזכר כווינר. אבל אני אוהב להיות שוער ונהנה מהאחריות ומהייחוד של התפקיד שלי בקבוצה”.

    איך החל הקשר עם הולנד?

    “קבלתי הצעה לשחק בספארטה לשנה ומכיוון שהליגה ההולנדית ידועה כטובה ואיכותית, החלטתי לעבור עם אשתי. די מהר התחברנו למדינה ולמקומות הרבים בהם אפשר להנות בה. אשתי בחרה לחזור לקראת הלידה לארץ כדי ללדת בה את הילדה”.

    היית מרוצה מקצועית בעונה שחלפה?

    “התחלתי כשוער שני על הספסל כי הצטרפתי באיחור אבל חיכיתי להזדמנות שלי. לאחר מספר משחקים השוער הראשון קבל כרטיס אדום, הורחק למספר משחקים ואני קבלתי את אפודת השוער הראשון. היתה לנו עונה די מוצלחת, סיימנו במקום ה-11 מתוך 18 קבוצות והמטרה העיקרית של הקבוצה, שהיתה לא לרדת חזרה לליגה השניה ממנה המועדון העפיל בשנה שלפני כן, הושגה. 

    איך היתה ההתאקלמות החברתית שלך בקבוצה?

    “מבחינה חברתית, כל השחקנים והצוות המקצועי קיבלו אותי בצורה מאוד יפה ותומכת. כמעט כל השחקנים היו הולנדים וחוץ ממני היה שחקן זר נוסף אחד מפורטוגל, אבל למרות קשיי השפה בהתחלה, יצרתי איתם די מהר קשר טוב מאוד וגם הצלחנו לתקשר בצורה טובה על המגרש. הקשר עם שחקני ההגנה היה ממש טוב ועזר לי מאוד לנצל במהירות את ההזדמנות שקבלתי ולהתאקלם בקבוצה במהירות”.

    האם אתה אמור לחזור להולנד בקרוב?

    “לצערי לא. התוכנית שלי היתה לחזור לביקור בארץ לקראת הלידה אבל אז התפרץ הוירוס, הליגה הוקפאה והחוזה שלי, שהיה לעונה אחת, התבטל. אני מאמין בעצמי ויודע שבגלל שאני שומר על כושר, אוכל להישאר שוער ברמות הגבוהות ולמצוא קבוצה טובה אחרת”.

    לסיום ולאחר שאחלנו לאריאל בהצלחה בהמשך הקריירה ובתקווה שנראה אותו חוזר להולנד, הפנינו לאריאל מספר שאלות קצרות:

    • שוערים מוערצים שהפיעו עליו – בופון האיטלקי, קאסייאס הספרדי ופטר שמייכל הדני.
    • שחקן אהוב – ליונל מסי (הערת המערכת – ברורררר…)
    • שחקן מוערך – בעולם רונאלדו; בארץ ערן זהבי (“מודל לחיקוי לכל שחקן”).
    • משחקים זכורים – “בעיקר בנבחרת, נגד אטליה, ספרד ואוסטריה במוקדמות גביע אירופה”
    •  

      ביום ראשון הקרוב! נערים ונערות בגילאי 12+ מוזמנים לאימון קרב מגע לציון סיום העונה במכבי. להרשמה: combat@maccabi.nl, ללא עלות.
  • האם ידעתם? אדריכלות פנים זו המצאה הולנדית

    משחר ההיסטוריה, מאז שאנשים הפסיקו לנדוד והתיישבו במקום אחד, הם התחילו לבנות בניינים. הבניה השתכללה עם השנים וממבני בוץ וקש עברנו לבתי אבן ולאחר מכן בטון וברזל. במרוצת ההיסטוריה נבנו בניינים מרשימים ביותר שגורמים לנו השתאות עד ימינו אלה.

    >>> קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, יום אחרי יום
    >>> הנורמלי החדש – ממשלת הולנד בחוקים חדשים למצב הקורונה

    >>>לכל הבלוגים של נופי

    אנשים תמיד דאגו לקשט את בתיהם אם כי בתחילה, החללים היו מאוד פונקציונלים: מקום לישון, מקום לבשל, לאחסן את הפריטים הספורים שהיו ברשותם ומקום לאגירת מזון לימי החורף. אך גם אז הם רקמו, ארגו וציירו כדי לקשט את סביבתם. גם במבנים כמו מקדשים ומקומות קבורה ניכר הצורך בקישוט ועיצוב בעזרת ציורי קיר ועבודות פסיפס. בזמן האימפריה הרומית נבנו תשתיות ענק מפוארות ומרהיבות. 

    בלוד נחשף פסיפס נוסף בן 1700 שנה (צילום: ניקי דוידוב, רשות העתיקות, מערכת וואלה! NEWS)

    בניינים תמיד ייצגו כוח והשפעה וכך גם עיצוב הפנים, אבל כל העבודה היתה בידיי האדריכל, הבנאים והאומנים. לא היה מישהו מיוחד שהיה ממונה על ההרמוניה בחלל הפנימי. 

    ארמון ורסאי – לא גדוש לכם מדי? 

    חללים גדושים בחפצי אומנות בארמון ורסאי

    דוגמא טובה לתפקיד החשוב של עיצוב הפנים ויחד עם זאת עומס של פאר והפגנת כוח הוא ארמון ורסאי העצום והמפואר, שהקים לואי ה-14 שהיה פטרון של אמנות ואדריכלות. הוא קישט וריהט את הארמון בעושר ובהידור רב. ישיבתו רחוק מן העיר ביטאה את עליונותו על העם, והגבירה את יראת הכבוד כלפיו. סגנון הבנייה  הנאו-קלאסיזם הדגיש את העוצמה, היציבות והעושר של השליט היחיד.

    ורסאי הוא הפלא האדריכלי של המאה השבע-עשרה שכולל את הפארקים והגנים, המפלים והמזרקות, ומסיבות החצר הכמעט

    אינסופיות שלו, ובכך יצר אורגיה לעין ולנפש. הלבשת החללים השונים של הארמון נחלקה בין החללים שנועדו לגברים והיו

    החללים בארמון מצופים בשטיחים עמוסי פרטים ומרוהטים בכמות גדולה של רהיטים

    צריכים לשדר כח ועוצמה לחללים ששימשו נשים והיו צריכים להיות כמה שיותר מקושטים ועם זאת לשדר רכות. 

    בכלל, כל החללים בארמון היו מצופים בשטיחים עמוסי פרטים ומרוהטים בכמות כזו של רהיטים, שהיתה גורמת לעין המודרנית שלנו ״מחנק״. תוצר של אוסף לא מבוקר של יצירות אומנות, רהיטים ופרטי אדריכלות שכל אחת ואחד מהם היו יצירות מופת אבל יחד הניבו מין עומס וגודש. 

     

    תחילת דרכה של אדריכלות הפנים הפונקציונלית 

    הנדריק פטרוס ברלאחה היה אדריכל הולנדי בתחילת המאה ה-20 שהושפע מהזרמים המודרניים של אותה תקופה כמו הבאוהאוס, דה סטייל (סגנון עליו כתבתי בבלוג הקודם), האדריכלות הפונקציונלית של פרנק לויד ולה קורבוזיה. וכמו מוריו Gottfried Semper ו Violet-le-Duc גם הוא חשב על אדריכלות בצורה יותר פונקציונלית ונקיה ואת האלמנטים הקישוטיים שלו הוא לקח מתוך החומר עצמו. הבניינים שלו מאופיינים בעיקר בטכניקת בנייה חדשנית של שימוש בלבנים, חללים מוארים ובצבעוניות מינימליסטית ושקטה.

    התרומה הכי חשובה שלו היתה בכך שהוא שינה את דרך המחשבה שלנו. אם עד אז בנו בניינים מפוארים מבחוץ והשימוש הפנימי הגיע אחר כך, ברלאחה עיצב את הבניינים שלו מבפנים כלפי חוץ. מתוך הפונקציונליות של החללים הפנימיים נוצרה הקליפה החיצונית. הוא לימד אותנו שהחלל הפנימי על צורתו וצבעיו משפיעים על נפש האדם ובכך המציא את המונח binnenhuisarchitect שבתרגום לעברית זה אדריכלות פנים. 

    חללים מוארים, מרווחים עם שימוש מינימלי של צבעים.

    אחת מיצירות המופת של ברלאחה הוא מוזיאון האומנות בהאג. אני לא חובבת מוזיאונים באופן כללי, אבל זה מוזיאון ששווה לבקר בו, ורק בכדי לחוות אדריכלות פנים וחוץ במיטבן. במוזיאון תראו עוד דוגמא לעיצוב בהשראת הזרם ׳דה סטייל׳ האהוב עליי כל כך. בבניין זה לא רק השימוש בצבעים הוא גאוני לטעמי, אלא גם החללים המרווחים המוארים באור טבעי. אם תשאלו אותי באיזה חלל הייתי מוכנה לגור, באחד בחדרי ארמון ורסאי או במוזיאון האומנות, אין ספק שאבחר באחרון.

    אדריכלות פנים – לגמרי הולנדי 

    למרות שאת מקצוע אדריכלות הפנים אפשר לתרגם לשפות השונות, הלכה למעשה רק בהולנד אפשר ללמוד אותו כלימודים גבוהים. אדריכלות פנים זהו מקצוע רשמי מאז שנת 1979, ומאז 1983 אפשר ללמוד אותו כלימודים אקדמיים כאן בהולנד. בכל שאר המדינות, כולל ישראל אין אפשרות ללמוד אותו, אתה הופך או למהנדס/אדריכל בעל תואר או בעל הסמכה מקצועית של מעצב פנים עם סיום קורס של מספר חודשים.

    כשהגעתי להולנד לפני 25 שנים, החלום שלי היה להיות פסלת ואם אפשר אז בזכוכית. מכיוון שבתקופה ההיא לא היו לימודי תואר בתחום הזה, התחלתי להסתכל סביב. לא הייתי צריכה להרחיק מדי, כי אביו של בן זוגי היה אדריכל פנים. כך גיליתי את המקצוע הזה והוקסמתי! בעצם, בשבילי זה כמו לפסל, אבל בקנה מידה גדול יותר ומבחר חומרים בלתי מוגבל, שהרי אם תחשבו על זה, כל חלל הוא בעצם אובייקט לפיסול. הערך המוסף שבבחירתי באדריכלות פנים הוא עצום, אני לא יושבת לבדי בסטודיו ומפסלת בתקווה שמישהו ירצה לקנות ממני את הפסל, אלא אני נמצאת באינטראקציה מתמדת עם אנשים ,שבסופו של תהליך העיצוב אין יותר מתגמל מלראות אותם אוהבים את היצירה. 

    אז אם יש לכם חלל שמצריך יד ודמיון של פסלת וניסיון של אדריכלית פנים – אשמח לעזור לכם 🙂

    הקוד הגנטי של העיצוב ההולנדי

  • מרק רוטה: ישנן הקלות בהנחיות אך עדיין חשוב לשמור על מרחק של מטר וחצי

    במסיבת העיתונאים שהתקיימה הערב (יום רביעי) הודיע ראש הממשלה מרק רוטה על הקלה בהנחיות, שייכנסו לתוקף החל מה- 1 ביולי. ההנחיות החדשות נוגעות בפעילות בתי קפה, בתי קולנוע ואירועים, ושינויים גדולים בהנחיות לשימוש בתחבורה הציבורית. בנוסף, אצטדיוני כדורגל ייפתחו מחדש לאוהדים, כל עוד יחולו כללי ריחוק חברתי, ועובדי מין יוכלו לשוב לעבודה. ההגבלה החשובה ביותר שנותרה כל כנה היא שמירה על מרחק חברתי של מטר וחצי, בכל פעילות. ההקלות בהנחיות הן צעד חשוב לקראת חזרה למצב שיגרה. 

    >>> קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, יום אחרי יום
    >>> הנורמלי החדש – ממשלת הולנד בחוקים חדשים למצב הקורונה

    ראש הממשלה, מארק רוטה, אמר כי השינויים, שחלקם הודלפו מראש, נקבעו על סמך הנתונים הסטטיסטיים החשובים אודות התפשטות נגיף הקורונה, אשר מראים ירידה בהפצתו.  “החדשות החיוביות הן שאנחנו יכולים לעשות יותר ממה שציפינו [החל מה -1 ביולי],” אמר רוטה. “על ידי שמירת המרחק אחד מהשני, נתנו לעצמנו מרחב גדול יותר.” כל המחקרים, לדבריו, מראים כי שמירת מרחק של מטר וחצי הוא קריטי. הכללים הנוספים: שטיפת ידיים, עבודה מהבית ושמירת מרחק – נשארים בעלי חשיבות, כמו גם להישאר בבית אם יש לך תסמינים, אמר רוטה.

    עם זאת, ראש הממשלה אמר כי זה ידרוש משמעת עצמית רבה יותר. כשנשאל על הנחישות לשמור על כללי שמירת המרחק החברתי, למרות ההתנגדות הגוברת, אמר רוטה כי היצמדות למרחק של מטר וחצי היא קריטית. “אני לא מתכוון לבקש מאנשים לעשות את זה,” הוא אמר. “אבל אני חושב שאנחנו מספיק אחראיים, ובוגרים מספיק לעשות את זה.”

     

    השינויים העיקריים שיכנסו לתוקף החל מה- 1 ביולי:

    תחבורה

    תחבורה ציבורית תהיה זמינה מעבר לנסיעות הכרחיות. בנוסף, ניתן להשתמש בכל המושבים באוטובוסים, חשמליות, מטרו ורכבות. מסכות פנים נותרות חובה. הנוסעים מתבקשים להימנע מהתגודדות, ולהעדיף נסיעה מחוץ לשעת העומס ככל האפשר. מוניות וחברות הסעות יכולות לנסוע שוב עם רכבים מלאים. מסיכה היא חובה; בנוסף, יש לבצע בדיקת בריאותית מראש.

    כל נהג מורשה להסיע גם נוסעים שאינם בני משפחה. אין חובה על מסיכת פנים, אך מומלץ לחבוש מסיכה. אין הגבלה על מספר האנשים ברכב.

    אירועים ובילויים

    אין הגבלה על מספר המבקרים באירועים, כל עוד ניתן לשמור מרחק של מטר וחצי ותתבצע הזמנה מראש. אם זה לא אפשרי, המספר המקסימאלי הוא 100 מבקרים באירועים פנים, 250 בחוץ. הנחייה זו תאפשר אירועים כמו ירידים החל מה- 1 ביולי. לאירועים גדולים יותר לוקח זמן רב יותר בגלל בקשות להיתר: רוטה מצפה שניתן יהיה לקיים אותם שוב החל מאמצע אוגוסט.

    בנוסף לאירועים, כוללות ההקלות את ענף הקייטרינג, תיאטראות, בתי קולנוע, ובתי תפילה. כלולים גם ימי הולדת, מסיבות שכונתיות, חתונות והלוויות.

    האיצטדיונים יפתחו למבקרים, לצפייה במשחקי ספורט, תוך שמירת מרחק של מטר וחצי, חל איסור על שירה ביציעים, כדי להגביל את הסיכוי להתפשטות הנגיף.

    מכוני כושר נפתחים שוב וכל פעילות הספורט בפנים ובחוץ מותרת, כולל ספורט הכולל מגע כמו כדורגל.

    מתקני ספורט יפתחו שוב, יש לשמור מרחק, בחדרי ההלבשה. עם זאת, הדבר תקף רק למבוגרים – שמירת מרחק אינה חובה לצעירים עד גיל 18.

    בנוסף לחדרי הכושר, סאונות ובתי קזינו ייפתחו גם בשבוע הבא. עובדי מין מורשים לקבל שוב לקוחות.

    מועדוני לילה ודיסקוטקים יישארו סגורים לעת עתה; בתחילת ספטמבר, הקבינט יבחן זאת שוב.

    מערכת החינוך

    אחרי חופשת הקיץ כל בתי הספר התיכוניים ייפתחו שוב. כיום מתקיימים מספר מוגבל של שיעורים בחלק מבית הספר. התלמידים יתקבלו שוב ללימודים חמישה ימים בשבוע, אז התלמידים כבר לא יצטרכו לשמור על מרחק של מטר וחצי מחבריהם לספסל הלימודים, אך כן לשמור מרחק מאנשי צוות בית הספר. הכל בתנאי לכך שלא תהיה התפרצות נוספת של וירוס קורונה. על בתי הספר להקפיד על שמירת כל כללי ההיגיינה.

    בשנה האקדמית הבאה יתקיימו לימודים רגילים במוסדות MBO, מכללות ואוניברסיטאות, תוך הקפדה על שמירת מרחק של מטר וחצי.

     

    בדבריו ציין ראש הממשלה רוטה כי הרשימה הארוכה של ההקלות מראה כי סוף מפת הדרכים הושגה מוקדם מהצפוי, ב- 1 ביולי במקום 1 בספטמבר. הוא הדגיש “עלינו להמשיך לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות, יהיה לנו יותר חופש ממה שציפינו.”.

    שר הבריאות, הוגו דה יונג, אמר כי הולנד חייבת להמשיך לעשות כל שביכולתה בכדי לשמור על מניעת התפרצות של גל שני, “אנו יכולים לשכוח מהנגיף אבל הנגיף לא שוכח מאיתנו”. “עלינו לדמות זאת לקרב ארוך, אנו נהיה מוגנים רק אם יהיה חיסון.” דה יונגן גם הפציר בכל מי שיש לו תסמינים לללכת להיבדק. האפליקציה שמפותחת כרגע תהיה מוכנה לבדיקה בעוד מספר שבועות ואז יוחלט כיצד ליישם אותה, הוסיף שר הבריאות.

    מה הקשר בין טווסים, קורונה ו-BLM

  • באות מאהבה – אמניות ישראליות יוצרות בהולנד

    ארבע אמניות וציירות ישראליות הפועלות באמסטלפיין מציגות בימים אלה את עבודותיהן בטריאנלה של מוזיאון “קוברה” באמסטלפיין. מלי קליין, ענבר חסון, תמר רוזנבלט ותמר שילו מילוא גדלו כולן בארץ ועברו להולנד מהסיבות שכולנו מכירים – אהבה, לימודים, קריירה ועבודה. נפגשתי איתן לשיחה מהלב על אמן אוניברסלי ועל אמנות כתבנית נוף מולדתה של האמנית ועל מה אפשר ללמוד מתוך התבוננות ביצירה.

    >>> קורונה בהולנד: עדכון יומי
    >>> הנורמלי החדש – ממשלת הולנד בחוקים חדשים למצב הקורונה

    אמנית מארץ אקזוטית

    בארץ עסקה ענבר חסון באומנות כתחביב לצד קריירה בעיצוב ואדריכלות פנים. את העיסוק המקצועי בציור החלה כשעברה להולנד. “החלטתי שזו ההזדמנות שלי להגשים חלום, לפתח את האמנות בכיוון מקצועי. לפני שלוש שנים סיימתי תוכנית חמש שנתית ב Wackers Academie תחת ההנחיה של הצייר Sam Drukker (הולנדי ממוצא יהודי), כיום אני ‘אמנית במשרה מלאה’. מעניינת אותי פעולת החיבור בין אלמנטים שונים שלא מתיישבים זה עם זה באופן טבעי ושגרתי, פעולה שמולידה דימויים שיש בהם מן הסוד והחידה. מצבים אשר נמצאים בתחום האפל, בין האסור למותר ובין הנורמטיבי לחריג. לעתים קרובות העבודות עוסקות בתחושה אל-ביתית, מאיימת, באופן המקשה עלינו לפרש את הסיטואציה, כטובה או כרעה, כמענגת או כמטרידה, כמצחיקה או כגרוטסקית”.

    ענבר חסון בסטודיו. תמונה מאוסף פרטי

    בתערוכה יוצגו שתי עבודות מתוך סדרה מורחבת של עבודות שנקראת planted. ענבר אומרת בחיוך כי שתי העבודות עוסקות במצב האישה ומקומה בחברה, נושא שחוזר אצלה בעבודות ובסדרות נוספות, “אני רואה את עצמי כאמנית “פמיניסטית שלא מבחירה”. ההשראה לדימויים מגיעה ממקורות שונים: חומרים יומיומיים, חוויות אישיות, נושאים שעל סדר היום, ובתוך כך עולות על פני השטח סוגיות חברתיות ופוליטיות. “אני רואה בפלטפורמה שמציע עולם האמנות, הזדמנות ייחודית להעלאת סוגיות ושאלות מטרידות מבלי להתיימר להציע תשובות”.

     

    ענבר חסון, עם הציורים אשר נבחרו לתערוכה

    ענבר מתגוררת עם משפחתה בהולנד מזה תשע שנים וכשאני שואלת אותה לגבי תחושותיה כאמנית ישראלית בהולנד עולה קשת של רגשות. “יש לכך יתרונות לצד אתגרים. היתרון הוא שכאמנית שחיה בהולנד יש ניחוח של ‘חוצלארץ’ כשמציגים בישראל, ואילו בהולנד אני נהנית מסטטוס של אמן מארץ ‘אקזוטית’. האתגר מנגד הוא היעדר network ענף בהולנד לצד הקושי להיות פעילה ורלוונטית בקהילת האמנים בישראל”.

    אמן מוערך: “Adrian Ghenie, רומני במקור, אחד מבין האמנים הכי מעניינים לטעמי שפועלים היום. אמן בעל יכולות טכניות מעולות בשילוב עם אמירה משמעותית ומעניינת. כמו כן, אמן שמשפיע ומלווה אותי מקצועית בשנים האחרונות הוא נחום טבת, ישראלי בעל שם עולמי, לו אני חבה חלק מהותי מההתפתחות המקצועית שלי”.

    איך השפיעה הקורונה עלייך ועל עולם האמנות: התבטלו ירידי אמנות שעבדתי לקראתם חודשים רבים. אני מאמינה שעולם האמנות יעבור שינויים. כיום ירידי האמנות הם הזירה העיקרית שבה מתרחשות המכירות. זה מודל שעובד על השקעה כספית משמעותית מצד הגלריות, בתמורה לחשיפה לכמות מבקרים גדולה. אני מניחה שגלריות יתפתחו לכיוון של “סלון אמנות” במתכונת של “private viewing” ומכירות באינטרנט בהיעדר יכולת לקיים תערוכות וירידים רבי משתתפים”.

    כתובת המייל של ענבר hassoninbar@gmail.com

    אתר האינטרנט של ענבר

     

    כאשר אנחנו נוגעים באדמה

    תמר רוזנבלט – בסטודיו, אוסף פרטי

    תמר רוזנבלט יוצרת ומציירת כ-30 שנים בהולנד ומציגה בתערוכות ברחבי העולם. היא אמנם הייתה אלופת הארץ בשייט קיאקים אולימפיים, וייצגה את ישראל בתחרויות בין-לאומיות, אך לדבריה החיבור לציור ולאמנות היה עמה עוד בילדות. בביקורים עם אמה במוזיאון בתל-אביב היא הרגישה כאילו הציורים והפסלים מדברים אליה ומספרים סיפור. “זה תמיד משך אותי ועניין אותי, לעשות אמנות זה הכרח לחיים עבורי, דברים נוגעים בי ועולמות נולדים. זה משהו שלא מתחיל ולא נגמר”. בעבודותיה יש משהו אימפרסיוניסטי ואקספרסיוניסטי.

    “הציורים שלי אשר נבחרו להיות מוצגים בתערוכה השנה הם מהסדרה שאני קוראת לה ‘כאשר אנחנו נוגעים באדמה’. הכוונה היא למשמעות שמלווה את צעדינו על פני האדמה. אני רוצה להיות יותר מודעת במעשיי, יותר מודעת לכוונותיי ולהשפעות שיש להן על העולם ועל אנשים אחרים. אני מקווה לעורר את המודעות הזו גם בקרב הצופים ובאי התערוכה”. 

    תמר רוזנבלט – מתוף סדרת ציורים – As we touch the ground הציור מוצג בתערוכה במוזיאון

    ציירים שמעריכה ומתעניינת בעבודותיהם: גויה, הילמה אף קלינט, ביל ויולה ואדוארד מונש.

    ובנושא ההשפעה של הארץ על הציורים “מעניין אותי התהליך שעוברים, כשעוברים מהארץ לארץ אחרת, הרגשות משתנים ומתפתחים כמו גלים שעוברים דרכם. מעניין אותי לגלות איזה חלק קשור בהשפעה של החיים בארץ ואיזה חלק קשור בחיים כאן והיכן החלק שזה אתה נקי יותר, ללא השפעות”.

    תמר רוזנבלט, הציור בתערוכה מתוך As we touch the ground
    תמר רוזנבלט , אוסף אישי, מתוך סדרת Dissolving In Time

    אתר האינטרנט של תמר

    פרופיל הפייסבוק של תמר

    מכניסה את הישראלית שבי לציורים

    תמר שילו מילוא בסטודיו. מתוך אוסף פרטי

    החיבור של תמר שילו מילוא לציור נבע מהצורך למצוא קצת זמן ושקט לעצמה, בין האימהות, לבין קריירה. “מצאתי את הרוגע שהציור נוסך בי יחד עם חדוות היצירה. את הרוגע הזה אשר עטף אותי אז בזמן הציור, מצאתי גם ביומיום של הולנד, שאליה עברנו בשל עבודתו של בעלי. האווירה פה בהולנד איפשרה לי להתמסר לציור, יחד עם גידול ארבעת ילדינו. מספר שנים של לימודי ציור במסגרות שונות גרמו לי להבין שהיצירה שלי לוקחת אותי לכיוון חדש ואני עוברת מטיפוח פרחים לציור”.

    אבל הפרחים נשארו חלק ממנה ומהיצירה. “החיבור שלי לטבע חזק ומתבטא בציורים. הוא נובע מלימודי התואר הראשון והשני שלי במדעי הצמח ועבודתי כאגרונומית ומטפחת פרחים, כך שהקשר מוטבע בציורים”. 

    ציוריה של תמר אשר נבחרו לתערוכה מביעים את ההמשכיות והקשר שלה בין לימודיה בישראל ויצירותיה בהולנד,”שלוש העבודות אשר נבחרו לתערוכה הן חלק מסדרה של 27 עבודות שנקראת Flora Reacrylica. העבודות הן על דפי מגדיר הצמחים שלי מהתיכון בארץ, שהתגלגל והגיע איתי להולנד. הצבעים שהשתמשתי בהם הם שאריות הצבעים מחוגי הציור שאני מעבירה, צבעי אקריליק שהתייבשו על פלטות הציור, שגירדתי ויצרתי איתם פרחים חדשים, אבל לא כאלו שאנחנו מוצאים בטבע. הבחירה בצבעי אקריליק יבשים היתה מושכלת, היות וזהו צבע פלסטי והאמירה שלי בסדרה היא לעורר מודעות לשימוש המופרז בפלסטיק ואיך הוא משפיע על צמחי הבר. בנוסף השימוש בדפים ממוחזרים ובשאריות הצבעים מאפשר גם הוא להראות שניתן ליצור אומנות מחומרים ממוחזרים”.

    תמר שילו מילוא, סדרת ציורי הפלורה, חלק מסדרת ציורי פלורה רק אקריליקה. אוסף פרטי

    “להיות ציירת ישראלית בהולנד מאפשר לי להכניס את הישראליות שבי לציורים, אם זה בצבעים, בחום, בזכרונות הילדות וצמחיית הארץ. ב-2016 נבחר ציור שלי לתערוכה שנושאה ׳שינוי׳ במוזיאון Opsterland. בציור ששמו ׳הדרך הביתה׳ רואים את מכונית הסוסיתא, כמו זו שהייתה לאבי, עם שדרת הברושים הצמודה לבית הוריי והחום של הארץ עולה מהצבעים. כתבתי טקסט קצר על השינוי שעברתי עם המעבר למדינה חדשה. להפתעתי הרבה, הטקסט, שנכתב בהולנדית בסיסית, הוקרא בפתיחה החגיגית לתערוכה. זה היה רגע מרגש ומחבק מאוד מבחינתי”. תמר חברה בארגון אמני האמסטל לנד (Vereniging Amstelland Kunst) מזה שש שנים. יחד מציגים בתערוכות משותפות ובפרויקטים אומנותיים, כמו פרוייקט Sustainability art תערוכה שנדדה ברחבי הולנד ותגיע בשנה הבאה לרוסיה.

    תמר שילו – מילוא, פרוייקט אומנות בר קיימא באוניברסיטה הטכנולוגית דלפט, אוסף פרטי

    אמן מוערך? “הצייר שהשפיע עליי בתחילת הדרך הוא מאטיס. פשטות הקו, הצבעים העזים והשמחים בהם צייר, אוריינטליות (שנבעה מהבדים ששימשו לו רקע) גרמו לי לחיבור מיידי”.

    תמר שילו מילוא, מתוך פרוייקט, אומנות בר קיימא שהוצג בגלריית CBK באמסטרדם. אוסף פרטי

    איך השפיעה עלייך הקורונה? “לא יכולתי להמשיך בהעברת חוגי הציור בסטודיו, ועל מנת לשמור על שגרת הציור של המשתתפות בחוגים יזמתי מפגשי זום עם הרצאות בנושא ציירים ותנועות, יחד עם תרגילי ציור. עם ההקלות חזרנו להיפגש לשיעורי ציור בטבע, עם שמירה על מרחק. שמחתי לגלות שהמשתתפות מצאו חיבור ומעט רוגע בתרגילי הציור השבועיים וההרצאות. כך למדתי שאפשר ליצור גם במצבי לחץ ואי ודאות והיצירות משפיעות ומושפעות. כמו כן ציירתי ציור ששמו ׳מחוץ לכוורת׳ שעוסק בתקופת הסגר, לתערוכת אונליין בנושא, שנקראת ׳In or Out of the Box׳. בתחילת הסגר השתתפתי במיזם אומנותי של ציירת הולנדית, שבו אלפי אומנים מרחבי הולנד, הציגו עבודה שלהם בחלון ביתם עם ההאשטג KUNSTVOORJERAAM#. המטרה הייתה להקל על האנשים שעוברים ברחוב ולתת לאמנות מקום גם בימים קשים. ראיתי אנשים פוסעים בשביל ליד ביתי, נעצרים, מתבוננים בציור ומדי שבוע החלפתי ציור. במקביל נפתחה קבוצה בפייסבוק של האמנים המשתתפים. הם צילמו את חלון ביתם עם היצירה שהציגו. זו היתה דרך יפה להכיר אמנים ועבודות שלהם בכל הולנד”. 

    תמר שילו מילוא, מתוך תערוכת שינוי בכניסה למוזיאון.

    אתר האינטרנט של תמר

    אמנים הם בני מזל

    מלי קליין מתגוררת באמסטלפיין ויוצרת בהולנד מעל 30 שנים, “הגעתי לכאן בעקבות האהבה ומזה שנים רבות אני מתעסקת באומנות ויזואלית אשר מושפעת מהסובב אותי. עיקר עבודתי מתמקדת בחומר – הנייר. הנייר הינו  סיפור בפני עצמו כי גם הוא עובר תהליך עוד לפני שיש לי אפשרות לבטא את הרצונות שלי. מתנהל לכאורה מן דו-שיח עם הנייר ותכונותיו, שהן שונות ומגוונות. 

    מלי קליין, בסטודיו, אוסף פרטי

    העבודות שמלי מציגה הן חלק מפרויקט שנקרא “Unconditional Nature”. מטרת הפרויקט היא ליצור מודעות, כיצד אנו יכולים להשתמש בחומרים טבעיים ואורגניים. אוסף הטפטים הידידותיים לסביבה שיצרתי זו דוגמה, כיצד ניתן להשיג מטרה זו, על ידי שימוש בחומר פשוט, קל ונגיש כמו דשא. “Green Green Grass of Home” הינו שילוב נוסטלגי בין אוסף הרשמים בזמן עבר, הבית, הגינה, הירוק, ריח הגשם הראשון, שהיה כה אהוב עליי, לבין ההסתכלות שלי ‘כאן ועכשיו’ כלפי הטבע. המפגש הזה בן שני הזמנים, עבר והווה, ותרגומם לפרויקט, משרת אלמנטים רגשיים ופרקטיים כאחד”.  

    מלי חברה באיגוד הבין-לאומי לאומני נייר. בשנים האחרונות השתתפתה בתערוכות בינלאומיות ותצוגות אופנה במדינות שונות באירופה, אוסטרליה, קוריאה, וסין. מלבד השימוש בנייר הקיים היא גם מייצרת נייר מקליפות עץ  ומצמחים אורגניים. “חשוב לי לא להפריע לתהליך הטבעי של היצירה ולכן אני משתדלת להשתמש בפיגמנטים טבעיים במקרה הצורך. החלק שלי בכל התהליך הוא יותר במגע והבנתו של החומר על מנת ליצור את הטקסטורה שתשרת את הרעיונות שלי, אך אני עדיין נשארת נאמנה לשינוים הטבעייים של הנייר (כי כל חומר גלם מתנהג אחרת) כמו לדוגמא שלבי התייבשות שהוא תהליך מרתק, לראות איך הנייר משנה את צורתו ואופיו”. 

    מלי קליין, אוסף פרטי

    בנושא השפעת תקופת הקורונה, משיבה מלי בישירות: “זה אתגר לא פשוט, לא אומר שלא חלפו בי מחשבות בנושא, אך הן היו מחשבות של הרגע שהן חולפות וחוזרות כיוון שיש מציאות חדשה. לא פשוט להיות סגור ולנהל שיחות ומחשבות אישיות עם עצמך ולא משנה במה אתה עוסק. תמיד אמרתי שאמנים הם בני מזל, יש להם את היכולת לחיות בתוך חלום ולתרגם אותו ביצירה, שזה לוקסוס”. 

    לראות את הנייר משנה את אופיו
    מלי קליין, צילום מתוך עבודתה בסטודיו. משתדלת להשתמש בפיגמנטיים טבעיים, אוסף פרטי

    אתר האינטרנט של מלי

    כתובת סטודיו:  Max Havelaarlaan 87 1183 LM Amstelveen

    טלפון: 14937039 06

    הזמנה לתערוכה

    הטריאנלה נערכת השנה בפעם השמינית. היא נפתחה ב-19 ביוני ותוצג למשך חודש ימים עד ה-19 ביולי 2020. תמר, מלי, תמר וענבר ישמחו להיות בקשר עם המבקרים והמבקרות בתערוכה. ניתן ליצור עימן קשר ולתאם פגישות במוזיאון, לשוחח, להכיר וליהנות מהחוויה של מפגש עם האמניות במוזיאון לצד עבודותיהן ועבודות רבות נוספות. 

    אתר התערוכה

    אתר המוזיאון

     

     

    החיים כמשל – איתמר גלבוע מפסל את מרכיבי חייו