אנו שמחים וגאים לבשר לכם על שיתוף פעולה בין ארגון הספורט והתרבות מכבי הולנד לבין מגזין דאצ׳טאון, המגזין האינטרנטי לישראלים בהולנד. שני הארגונים הינם עצמאים עם מטרות משותפות, שני הארגונים מעונינים לחבר בין הקהילות וקהל היעד שלהם באמצעות אירועים תרבות וחינוך. מכבי הולנד התמקדו עד כה בקהילת היהודים בהולנד בעוד דצא׳טאון מתמקדים בקהילת הישראלים בהולנד.
המטרה המשותפת היא לחבר בין הקהילות באמצעות אירועים ופעילויות בתחומי הספורט, התרבות והחינוך.
תוכניות לעתיד:
אירועים משותפים לשני הארגונים כגון: מסיבת ראש השנה בה נשיק את המגזין השנתי במהדורה המודפסת, אירועי קהילה באזור רוטרדם והאג. עוד בתוכנית, הקמת מועדון השפה: ‘אולפן’. במסגרת זו יערכו שיעורים ללימודי הולנדית וכן לימודי עברית למבוגרים וגם ניצור סביבה תומכת להכנת שיעורי בית ושיעורי עזר לילדים לאחר שעות בית הספר. אנו נפרסם אודות האירועים שלנו בערוצי המדיה החברתית שלנו. אנו שמחים על החיבור המשמעותי.
It’s with great joy and pride that we announce the partnership between Maccabi NL and Dutchtown (Dutchtown – the Israeli magazine in NL). Maccabi NL and Dutchtown are two independent organizations with similar goals and priorities. Both strive to connect their communities through events, education and culture. Maccabi NL focusses primarily but not limited to sports within the Dutch Jewish community, whereas Dutchtown gets the Israeli community .together living in Holland through culture, events and in their online community
.Our common goal is to bridge the gap between the Dutch and Israeli Jewish community in a fun way so that we can build an even stronger network
Our future plans include organizing joint events, bringing together our members for events such as a Rosh Hashana party to launch the newest publication of the Dutchtown magazine, social and sports events in The Hague and Rotterdam to start with. We will set up an ulpan for Israeli’s to learn Dutch and vice versa and eventually we would like to create a homework environment for kids after school
.We will post about our events on our social media channels
.We are happy to start planning and communicating about our future together
Maccabi x Dutchtown
Met veel plezier en trots kondigen we de samenwerking aan tussen Maccabi NL en Dutchtown (Dutchtown – het Israëlische magazine in NL). Maccabi NL en Dutchtown zijn twee onafhankelijke organisaties met vergelijkbare doelen en prioriteiten. Beide streven ernaar hun communities te verbinden via evenementen, educatie en cultuur. Maccabi NL richt zich primair gezien, maar niet alleen maar, op sport binnen de Nederlandse Joodse gemeenschap, terwijl Dutchtown de Israëlische gemeenschap samenbrengt in Nederland door evenementen en op hun online platform
Ons gemeenschappelijke doel is om op een leuke manier de kloof tussen de Nederlandse en Israëlische Joodse gemeenschappen te overbruggen, zodat we een nog sterker netwerk kunnen opbouwen
Onze toekomstplannen zijn onder andere het organiseren van gezamenlijke evenementen; bijvoorbeeld een Rosj Hashanafeest om de nieuwste publicatie van de Dutchtown magazine te lanceren of om te starten met sociale- en sportevenementen in Den Haag en Rotterdam. We zullen een ulpan opzetten voor Israëliërs om Nederlands te leren en vice versa en uiteindelijk zouden we ook een huiswerkomgeving voor scholieren willen creëren na schooltijd
.We zullen over onze evenementen posten op onze social media-kanalen. We verheugen ons erop om onze plannen te gaan uitwerken en te communiceren over onze toekomst samen
בהולנד פועלים אומנים ישראלים רבים. ערכנו סקירה של מוזיקאים הפעילים כיום. החלק הראשון של הכתבה מובא כאן.
כותבות: קריסטינה סלמן ולימור לוי
עדי לב
את עדי לב קשה מאד לפספס. העיצוב ניכר בכל פרט ופרט בלבוש שלה. היא לא רק די.ג׳י מקצועית אלא אחת הנשים המובילות בתחום הדראם אנד בייס ומוכרת בסצינה הבינלאומית, עוסקת בהום סטיילינג ומגדלת שני ילדים עם בעלה דיאגו, מעצב פנים.
עדי גדלה ביישוב להבים בדרום הארץ בבית מאוד מוזיקלי לאב שמנחה עד היום שירה בציבור ואם פסנתרית. ״אמא שלי אוהבת מוזיקה קלאסית כבדה מאוד ואבא שלי קליל יותר, ארץ ישראל ושירה עברית. תמיד היו מלחמות ביום שבת בבוקר, אמא שלי קמה עם מוזיקה מאוד דרמטית ואבא שלי שמע מתי כספי, שלמה יידוב, גרוניך, ביטלס״. כשהייתה בת שש החלה ללמוד לנגן בפסנתר. בגיל 12 התחילה ללמוד לנגן על גיטרה “למורת רוחה של אמי, אבל למרות זאת מהר מאוד הפסקתי עם הפסנתר והמשכתי רק בגיטרה. משם לגיטרה חשמלית וגיטרה בס”.
כשהייתה בת 13 התחילה עדי להרחיב את הטעם המוזיקלי שלה. לצד Pixies ו-U2 היא נחשפה גם לאום כולתום. ״נדלקתי על המוזיקה הערבית. המוזיקה שלמדתי הייתה מאוד מובנית, סולמות מוזיקליים מערביים ופתאום במוזיקה הערבית נפתח עולם אחר, גיליתי שיש דברים שאני לא מכירה. אי אפשר לכתוב את הסולמות האלו בכלל. זה היה אחר ומגניב והתאים לי כי אני תמיד רציתי לעשות משהו ייחודי. עד היום יש לי שורשים מאוד חזקים משם וכשהתחלתי לנגן דראם אנד בייס, שילבתי המון אלמנטים מהמוזיקה הערבית, צלילי דרבוקה, חלילים הודים וערבים”.
אחרי הצבא נסעה עדי לבקר באמסטרדם את אחיה, רקדן בלט מקצועי, ומשם המשיכה ללונדון שם היא נחשפה למוזיקה אלקטרונית. “בשנייה שנכנסתי למוזיקה אלקטרונית, פשוט עזבתי את כל הכלים שעליהם ניגנתי״. בתחילת דרכה בהולנד יזמה עדי קבוצת נשים שמנגנות מוזיקה אלקטרונית ומופיעות יחד. ההצלחה הייתה גדולה והן הופיעו בפסטיבלים בהולנד ועל כל הבמות הגדולות כמו פופפודיום. “היינו בכותרות שנתיים, עשו עלינו עבודת יחצ”נות היסטרית וזה הצליח, אחרי שנתיים כל אחת המשיכה בדרכה והן לא החזיקו מעמד בתחום.״
להיות די ג׳יי בכלל ודראם אנד בייס בפרט הוא תחום שיש בו מעט נשים, נכון?
“אני מתקלטת מגיל 20 ועדיין יש נשים מעטות בתחום, אני בין הנשים היחידות באירופה.
הבחירות הן לגמרי אינדיבידואליות ויש גם עניין של ויתורים, לא אגיד לך שלא. יש לי שני ילדים ואני חושבת שאם לא הייתי עוסקת בתחום הזה היו לי עוד ילדים בכיף, אבל החלטתי שזה לא מתאים כי אני רוצה להמשיך עם המוזיקה וכדי לחזור לסצנה אחרי לידה לא יהיה לי את הזמן והכוח הפיזי לזה. היום אני מתמרנת בין הילדים למוזיקה כדי שאוכל ליהנות משני העולמות.”
איך את שומרת על עניין ואתגר?
״פשוט מהאהבה למוזיקה, כי אם לא — לא הייתי שם. בכל פעם שאני נכנסת למועדון אני מתרגשת בטירוף מחדש. הפידבק מהקהל הוא כיפי והאהבה שהקהל מעניק גורמת לי להבין מה אני עושה נכון ומה לא ואיך אני צריכה להמשיך, ופשוט החלטתי שזה מה שאני עושה. רוב הבחורות בסצנה לא עושות מספיק, כי אם הן היו עושות מספיק, הן היו מגיעות יותר רחוק. לי יש ביטחון עצמי גבוה במוזיקה שאני עושה וזה גם עוזר לי להתקדם. אני יודעת בדיוק במה אני טובה ובמה לא וזה מאוד חשוב. אני אוהבת לעשות הרבה דברים בחיים ואני לא מוכרת את עצמי לפי מה שאני לא. למדתי שאם אתה מוכר את עצמך כסוד של שקר — זה לא עובד וזה לא ישרוד.״
את הולכת הרבה להופעות של מוזיקאים אחרים?
״לא הרבה, אבל אם יש דברים שאני ממש רוצה לראות אז בטח שאלך. אני הולכת גם בשביל ההנאה וגם כדי לקבל השראה. לפעמים אני שואבת את מה שחסר לי דווקא ממקומות של אחרים כי מאוד קשה להמציא את עצמך מחדש. מוזיקת ריקודים היא מאוד תבניתית. לחפש את החדש והמיוחד זה לייצר את זה לבד כאומן במוזיקה שלך. ובמקום הזה מקבלים השראה וזה תורם.”
רועי שבת
ישראלי שגר בהולנד ב-20 השנים האחרונות. בן לאבא עירקי ואמא הולנדית, “עירקי בנשמה” כפי שהוא מעיד על עצמו, יזם מוזיקה סדרתי, ממקימי עמותת ״מוקה״ לקידום חינוך מוזיקלי לילדים יהודים בהולנד, מאמין שמוזיקה מחברת בין כולם.
איך נחשפת למוזיקה לראשונה?
״הגעתי למוזיקה דרך האהבה למוזיקה בבית. אבא שלי אוהב לשיר ובאופן כללי, במשפחה שלי כולם אוהבי תרבות. הייתי בחוג דרמה ובמקהלה בבית הספר בנתניה. יום אחד הגיעו נציגים של תזמורת הנוער העירונית, הדגימו לנו קטעי נגינה בכלים שונים ואני הוקסמתי. פתאום אני רואה כלי נשיפה שלא ראיתי מעולם כמו חצוצרה, טרומבון וטובה. הייתה לי מן “הארה” כזו וניגשתי לבחינות כניסה לתזמורת צעירה. בגיל 16 כבר השתתפתי ברסיטל הראשון שלי במסגרת תזמורת הנוער של נתניה, עשיתי בגרות במוזיקה, נסעתי ללמוד אצל מורים שונים והשתתפתי במשלחות מוזיקליות. אחרי לימודים בארה”ב אצל מורה ידוע לחצוצרה נרשמתי ללימודים ב”רימון” וניגנתי בהרכב big band בתזמורת הטיילת של תל אביב, שם הכרתי את יניב נחום, השותף שלי היום בהולנד.”
איך הגעת להולנד?
״להולנד הגעתי בעקבות חבר שהתגורר פה בזמנו. הוא היה חצוצרן שלמד בקונסרבטוריון באמסטרדם וייעץ לי לעבור ללמוד ולגור איתו בעיר.”
איך קיבלו ההורים את המעבר שלך להולנד?
“היה לי דרכון הולנדי כי אמא שלי הולנדית אז זה לא היה קשה או חריג. כבר כילד נחשפתי קצת לשפה בבית, הייתי נוסע בחופשות לבקר את סבא וסבתא שלי בהולנד שלעת זקנתם התגוררו בבית האבות ‘בית שלום’. אמא שלי מכירה את הולנד היטב ולא דאגה בכלל. מהר מאוד הכרתי ישראלים מוזיקאים רבים שגם הגיעו במטרה ללמוד, התאהבתי בעיר ונשארתי פה מאז.”
מה היה הפרויקט הראשון שלך בהולנד?
“פנה אלי אדם מהקהילה היהודית בבקשה לנהל את מקהלת ‘שיר בלב’. בנינו מקהלה במשך שלוש שנים, וצברתי ניסיון יפה וחשוב. כשעזבתי את המקהלה העברתי את השרביט לישראלים אחרים שלמדו בקונסרבטוריון. לאחר מכן הקמתי מקהלה לילדי תנועת “בני עקיבא” ובמקביל התחלתי ללמד מוזיקה בבית הספר היהודי ‘ראש פינה’ פעם בשבוע וכן שיעורים פרטיים. החיבור הזה הוביל אותי באופן טבעי להמשיך לעבוד עם בני נוער וילדים.”
מתי הוקם “קונצרטינו”?
“הכרתי את יניב נחום, השותף שלי בכל השנים האחרונות, כשניגנו יחד בהופעות ובאירועים פרטיים. תוך כדי נסיעות עלה לנו רעיון להקים בית ספר למוזיקה. אבא של אחת התלמידות שלי היה בוועד של ‘ראש פינה’, הוא מאוד אהב את הרעיון, הכנו תוכנית עסקית ומשם זה התקדם. כשהקמנו את ‘קונצרטינו’ בשנת 2000 התחלנו עם 40 תלמידים, כיום בית הספר מונה כ-150 תלמידים ממגזרים שונים ומבתי ספר שונים – חילונים, דתיים, חרדים מהחיידר, מבית הספר הבינלאומי ועוד. זה מדהים איך הילדים מתחברים דרך המוזיקה וזה כיף גדול ללוות את הילדים בהתפתחות המוזיקלית שלהם.״
״מהניסיון שצברנו בשנים האלו, אנחנו רואים בבירור כמה המוזיקה חשובה ותורמת להתפתחות ולביטחון של הילדים. תפקידנו לתת לילדים מוכשרים דחיפה קדימה ואכן ישנם מספר ילדים מאוד מוכשרים שממשיכים ועוסקים במוזיקה ואפילו לומדים בקונסרבטוריון; אבל לא פחות חשוב, המוזיקה תלווה את כל התלמידים לכל החיים, גם את מי שלא יהיה מוזיקאי בעתיד.”
הפן הישראלי והיהודי זה הערך המוסף של בית הספר
״בתחילת הדרך הרגשנו ש”לא סופרים אותנו״ כי אנחנו ישראלים. היום לשמחתי הוכחנו שאנחנו מקצועיים והערך המוסף שלנו כישראלים, עם היוזמה והחשיבה מחוץ לקופסא, מוערך היום יותר מבעבר וגם בא לידי ביטוי כשאנחנו נותנים לילדים לחוות נגינה בפני הציבור הרחב: בחגים כמו חנוכה, אז הילדים מנגנים בפני קהל בקונצרטים גדולים בכיכר דאם ובקניון חנדרלייפליין באמסטרדם; בטקסי חסידי אומות העולם שמקיימת השגרירות הישראלית בהולנד; בתזמורות מדי חודש ב’בית שלום’ ועוד.”
מה הלאה?
״לפני כשנתיים הקמנו את ‘מוקה’, עמותה שמטרתה לקדם חינוך מוזיקלי לילדים בהולנד, ויש לנו לא מעט פרויקטים מוזיקליים בשנה. מדובר בהופעות מתוך שיתופי פעולה שיצרנו עם ארגונים ישראלים ויהודים. אנו מטפחים את התלמידים שלנו ב’קונצרטינו’ גם דרך האפשרויות שיש לנו בעמותה. הייתי שמח לעבוד גם עם ארגונים נוספים כגון “נוצרים למען ישראל” כדי לחשוף ילדים נוספים ככל האפשר למוזיקה.”
אני לא יודעת אם זה עניין ישראלי, פולני, או אולי רק אצלי במשפחה, אבל בתקופת החורף, לפני כל תכנון נסיעה לחו”ל, יש איזשהו פחד לא רציונלי אצלי בנושא הקור. בעיקר בכל הקשור בילדים. אי אפשר בינואר לטוס לצפון אירופה. קר מידי. בטח לא לפני סוף מרץ או אפריל, אחרת זה ממש מסובך והילדים יסבלו וחבל. כאילו במהלך החודשים האלה כל מי שגר באותן מדינות, כמו הציפורים, נודד גם הוא דרומה. אולי אני מרגישה כך כיוון שבאנו ממדינה כל כך חמה?
מאיה עטופה בהמון שכבות – אתונה 2014
“השם ישמור, יש עכשיו 0 מעלות שם, את לא נורמלית. ככה תסעי עם הילדים?” ואני בכלל תמיד אהבתי את החורף, הישראלי כמובן. אפילו ייחלתי ליותר…יותר גשם, יותר קר ובאופן כללי שיהיה יותר זמן חורף במדינה החמה שלנו. אבל הפחד הלא רציונלי הזה לגבי הקור, הושרש עמוק בשורשיי האמהיים היהודיים הפולניים, וכך יצא, כשתכננו את הנסיעה המשפחתית הראשונה שלנו כשמאיה בתנו הייתה בת 9 חודשים, טסנו לאתונה בינואר. נכון ינואר, אך קרוב לישראל ומזג אוויר דומה לשלנו חשבתי. כמובן מה שקרה, כי כזה הוא מרפי, הייתה שם מכת קור באותה שנה ורוב הזמן הטמפרטורה הייתה 0 מעלות. שרדנו כדי לספר על החוויה.
כשהחלטנו לעבור להולנד, ניר ואני, כבר התחילו לדבר איתנו בסגנון סיפורי האימה, כמה קר יהיה לנו וכמה נצטרך להלביש את הילדים וזה שונה לגמרי ממה שאנו מכירים ומה יהיה ומה נעשה.
הגענו במרץ להולנד. איזה מזל היה לכם להגיע בדיוק אחרי הקור הרציני. עכשיו אתם ב”שאריות”. אכן זה לא היה נורא (מה נסגר עם הרוחות אבל?). ממוצע הטמפרטורות היה בערך 8-10 מעלות רוב הזמן, הימים כבר החלו להתארך לאט לאט ואותנו העסיקה יותר העובדה שהרגע עשינו רילוקיישן ויש להתארגן ופחות חשבנו האם קר או לא קר. מה גם שבאמת מתרגלים והתרגלנו לקור הזה יחסית מהר. בינתיים שמענו רק את האזהרות העתידיות – חכו לחורף האמיתי. אתם לא יודעים איך זה פה בחורף.
בפועל, הקור פה בהולנד ממש לא נורא (וכן, שמעתי שזה חורף מיוחד יחסית והוא נחשב החם ביותר מזה הרבה זמן). והיה לי מצחיק לקרוא ולראות תמונות ותיאורים של החברים והמשפחה בישראל של החורף שם, מכוסים בחרמוניות כשבסך הכל בחוץ 12-14 מעלות (ביום קר במיוחד) או לשמוע אמהות שמתלבטות אם זה תקין שצוות הגן הוציא את הילדים לגינה ביום קר שכזה. קול פנימי אמר – לא. הקור הזה לגמרי נסבל. גם בערבים כשמדובר כבר ב 3-4 מעלות, אפשר לשרוד. לא צריך לנדוד דרומה.
אך מה כן קשה? החושך והאפור הזה. וכשלא חשוך, כשהשמש כבר הואילה בטובה לזרוח באמצע היום, היא לא באמת בשמיים. כלומר היא כן, אבל לא רואים אותה. אז גם כשלא חשוך זה אפור. עם גשם, בלי גשם, בתכלס פה זה לא ממש משנה. שחור ואז אפור, יוצאת השמש לדקה שתיים, ונדמה לרגע שכולם עוצרים פתאום את כל מלאכתם כדי לספוג קרן UV אחת, או שתיים אם התמזל מזלם. וזהו. העננים חוזרים להסתיר אותה ושוב אפור.
שמונה בבוקר – הרחוב עוד חשוך
בהתחלה לא הרגשתי שזה כזה נורא. ממשיכים עסקים כרגיל. קמים להתארגן לבית הספר ולגן, רק במקום שיהיה אור דרך החלון, יש את מנורות הרחוב. כשנוסעים באוטו, נוסעים בחושך. ואז יש גשם ואז לא. הכל כרגיל.
אבל זה לא באמת נכון. בחודש האחרון הבנתי, הדכדוך הזה שנפל עליי, זה שגורם לי לרצות להתבטט על הספה (מלשון בטטה, יעני couch potato) ורק לראות טלוויזיה, זה שגורם לי לעמוד מול רשימת המטלות האינסופית שלי ולהתעלם ממנה, קשור לחושך ולאפור הזה. ואז מאיה הגאונה הזו שלי, שעוד אין לה 6, הודיעה לי היום, שלדעתה הסיבה שהיא בוכה בבוקר כשאני נפרדת ממנה בבית הספר (למרות שהיא נהנית מאוד שם), היא בגלל “שיש הרבה עננים אפורים וכמעט לא רואים שמש”. וואללה, נראה לי שהיא צודקת. אז זה כן משפיע, וזה מדכדך טיפה ויש פחות חשק ופחות אנרגיה ופחות רצון. כל כך קל לשקוע בעצבות הזו או סתם בחוסר החשק.
תשע בבוקר – תחילתה של זריחה
ינואר היה באמת ברובו קצת כזה. קצת חוסר חשק, חוסר תזוזה וחוסר. פשוט חוסר. כשהבנתי שאני שם (גם להכיר בעובדה הזו לוקח זמן) החלטתי שאני יוצאת מזה, כי בתכלס, זו הדרך היחידה לצאת מדכדוך – להכיר בו ופשוט להחליט. קשה, קצת מכאני ומזוייף, אבל אחרי שמתחילים להניע ואז ממשיכים בתנועה, היא ממשיכה מאליה, כמו כוח האינרציה.
הכנת הדברים הפשוטים
אז חזרתי למטבח. אני אוהבת את המטבח. אני הכי אוהבת לאפות מן הסתם, אבל גם לבשל אני אוהבת. אני רק צריכה את המוזה הזו שתגיע כדי לתת לי את המוטיבציה להיכנס למסכת הבישולים. להכין כמה קופסאות למקרר שיהיה אוכל חם בבית. אז זהו, זוכרים כמה קיטרתי על המקרר הקטן והמטבח הפיצי עם ס”מ על ס”מ בערך של מקום לעבוד בו? אז נכון שכבר קיטרתי, אבל הרשו לי רגע לקטר שוב. באמת רואים שההולנדים לא אנשים של סירים גדולים ובישולים ומזווה ופתיחת שולחן. וזה לא קל לבשל ככה ועל אחת כמה וכמה לאפות. אני צריכה שטח שאוכל לרדד עליו, שאוכל להניח את כל הרכיבים ולשפוך לפי הסדר למיקסר. אבל כרגע, זה מה שיש וכדי לאושש את עצמי התחלתי בחיפוש אחר דברים שקל לעשות. דברים שלא דורשים הרבה עבודה במטבח, שלא “יברח” לי החשק.
בתחום הבישול, קניתי שקית של עדשים והנבטתי את כולה. (ההנבטה מעלה את הערכים התזונתיים של העדשים, גורמת לספיגה טובה יותר שלהם בגוף, מקלה על העיכול ומזרזת את זמן הבישול). לאחר יומיים חילקתי את כל הכמות לשקיות סנדוויץ’ והכנסתי להקפאה. עכשיו יש לי עדשים מונבטים לשליפה אם אני רוצה להכין מג’דרה למשל שהילדים אוהבים. שולפת מהמקפיא, מטגנת קלות, מוסיפה את האורז והתיבול, מים וזהו. זו כל ההכנה הפיזית שיש לי לעשות.
גם בעולם האפייה יש את הדברים הפשוטים שאפשר לעשות. מאפינס חמאת בוטנים למשל. קליל להכנה, טעים למבוגרים ולילדים ואפילו בריא יחסית. אין בו קמח, יש בו שומן בריא, יש בו סוכר טבעי ומעט ממנו, בננות בשלות במיוחד וביצים. אחרי שתכינו אותו, תוכלו לשנות את הטעם. את חמאת הבוטנים תוכלו להחליף בטחינה או בחמאת אגוזים אחרת שתרצו והתוצאה תהיה אחרת לגמרי.
אחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, אסיים את הבלוג במתכון המפורט.
מאפינס בננות וחמאת בוטנים (12 יחידות)
מצרכים:
2 בננות “עייפות” (לעולם אל תזרקו בננות בשלות מידי. אם אין לכם רעיון מה לעשות איתן, קלפו והקפיאו)
לא תזרקו עוד בננה אחת יותר בחייכם
6 כפות גדושות של חמאת בוטנים ללא תוספות (או טחינה גולמית או חמאת אגוזים אחרת)
3 כפות סירופ מייפל
2 ביצים L או 3 ביצים M
כפית גדושה אבקת אפייה
אופן ההכנה:
– מחממים תנור ל180 מעלות
מוסיפים 2 ביצים לבננות ומערבבים
– מועכים בעזרת מזלג את הבננות בקערה
– מוסיפים אליהן 2 ביצים ומערבבים
– מוסיפים את חמאת הבוטנים והמייפל, מערבבים. מוסיפים את אבקת האפייה ומערבבים לאיחוד של כל התערובת יחד.
– בתבנית מאפינס, מניחים מאנג’טים (כדי שלא נצטרך לשפשף את התבנית למוות אח”כ כדי להוריד את הפירורים שנדבקו) ושמים כף גלידה גדושה בכל מאנג’ט. כדאי לא למלא עד הסוף כי התערובת תופחת.
– אופים בערך כרבע שעה. זכרו, כל תנור עובד אחרת. זה יכול גם לקחת 20 דקות או יותר, תלוי בתנור. דאגו להציץ בתנור מידי פעם. המאפינס מוכנים אחרי שתפחו קלות, כשהם עדיין רכים אבל פיתחו קרום זהוב מלמעלה. זהירות, הם נשרפים מהר.
מאפינס לפני האפייה (זכרו לא למלא עד הסוף)
– זה הכל. מוציאים ומחכים שהמאפינס יתקררו מעט כדי שיתייצבו כמו שצריך ואז משתדלים לא לטרוף הכל
יש לכם רעיונות משלכם למתכונים מהירים? או רעיונות להתמודדות עם הבלוז של החושך? אשמח לשמוע.
מחכים שהמאפינס יתקררו מעט ואז משתדלים לא לטרוף הכל
אם אהבתם את מתכון המאפינס, והייתם רוצים לקבל מתכונים ורעיונות נוספים לאפייה מהירה, ביום רביעי ה 05.03 תתקיים סדנה שלי שכולה בדיוק בנושא אפייה והכנת קינוחים מהירה (ומרשימה לא פחות).
החוק ההולנדי אדם הולנדי השוהה מחוץ לאיחוד האירופי מעל 10 שנים אשר לא הגיש בקשה לדרכון חדש מאבד אוטומטית את הזכות להארכה. ( ראו חריגים בחוק לפני העדכון – בסוף הכתבה )
אזרחים הולנדים בעלי אזרחות כפולה אשר איבדו את לאומם ההולנדי כיוון שהם מתגוררים מעל 10 שנים ברציפות באחת המדינות שמחוץ לאיחוד האירופי, יוכלו להחזיר את לאומיותם ההולנדית באמצעות פסק דין פורץ דרך של בית הדין האירופי.
פסק הדין, נדון מזה מספר שנים ופתח את הדלת לדיון בבית משפט למקרים פרטניים. מהיום ניתן לבחון כל מקרה לגופו, ולטעון להחזרת האזרחות ההולנדית. חוק הלאום ההולנדי קובע כי איבוד אוטומטי של הלאום ההולנדי מתבצע אם האדם ההולנדי מתגורר מחוץ להולנד או לאיחוד האירופי במשך יותר מעשר שנים וגם יש לאותו אדם לאום נוסף ממדינה אחרת. כיום, בית המשפט קבע כי אובדן אוטומטי של לאום הולנדי מנוגד לחוק האירופי, זאת בעקבות שישה מקרים של אנשים פרטניים שהגישו תביעות לבית המשפט והצליחו לשנות את החוק בעניין.
בית המשפט האירופי הגיע לחוות דעת זו בין היתר בעקבות מספר מקרים, הבולט ביניהם ועל שמו נקרא פסק דין זה : צ‘יבס. כלל מקרה של אישה הולנדית ילידת קנדה. האישה הגישה את בקשתה לדרכון הולנדי חדש 6 שנים לאחר תאריך תפוכת הדרכון. משרד החוץ ההולנדי השיב לה כי היא איבדה את הלאום ההולנדי ובקשתה נדחתה.
האישה פנתה לבית המשפט כיוון שההשלכות של החלטה זו היא איבוד האזרחות האירופאית שלה.
המשפטן רועי בנט ממשרד עורכי הדין Eisenmann & Ravestijn Advocaten באמסטרדם מסר בתגובה למערכת דאצ׳טאון כי מדובר בהתפתחות משפטית חשובה בעלת השפעה אפשרית על ישראלים רבים, צאצאים למשפחות הולנדיות. למשל, צעירים המעונינים ללמוד לימודים אקדמיים מסובסדים בהולנד ולא יכלו לעשות זאת עד כה בשל שלילת אזרחותם ההולנדית.
בהליך שקדם לפנייה לבית המשפט בחר נציב תלונות הציבור ההולנדי בשלושה משרדים מומחים בתחום, בהם משרד Eisenmann & Ravestijn Advocaten, לייעץ לו בעת כתיבת דו״ח בנושא.
חדשות טובות עבור האזרחים ההולנדים אלה חדשות טובות עבור אזרחים הולנדים (לשעבר), מכיוון והם יכולים להגיש בקשה לדרכון הולנדי. לאחר מכן תצטרך הרשות המוסמכת להעריך האם אובדן הלאום ההולנדי כלפיהם עשוי היה להיות בלתי פרופורציונאלי. אם יוחלט שכך היה, יכירו בהולנדים לשעבר רטרואקטיבית כהולנדים, אשר מעולם לא איבדו את לאומם. לאחר מכן יהיו זכאים לדרכון חדש.
המגמה ברורה יש התאמה לרוב מדינות אירופה כגון: צרפת, בלגיה, איטליה, נורבגיה וגרמניה.
יש פה צעד חיובי שעומד בקנה אחד עם החיים הגלובליים, וסגנון החיים של משפחות מעורבות רבות.
מצבים חריגים ללאום ההולנדי על פי החוק טרם השינוי: ישנם גם מצבים חריגים שבהם נשארים הולנדים. לדוגמה,
– ההולנדים לא מאבדים את לאומם אם הם מאמצים מרצונם את לאום נישואיהם או בן זוגם הרשום
– אם יש רק אזרחות הולנדית, לעולם היא לא תאבד אוטומטית
– חוק הלאום ההולנדי מבחין בין מבוגרים לקטינים
– הולנד מעונינת להילחם ככל האפשר בלאום כפול. לפיכך, כאשר מאמצים לאזור מרצון לאום אחר, לרוב פג תוקף הלאום ההולנדי. אפשר להחזיק בלאום נוסף מבלי לאבד לאום הולנדי במידה
והאדם בן זוג נשוי או רשום של אזרח שאינו הולנדי ומניח את הלאום של בן זוגו/ה
– נולדו במדינה של הלאום האחר וגרים בה
– לפני שמלאו 18 שנים, וחי/ה ברציפות במשך 5 שנים במדינה של הלאום האחר
– הדרכון לא חודש בזמן
– אם יש לאדם לאום כפול, הוא/היא יכולים לאבד את הלאום ההולנדי במידה וגרים מחוץ לאיחוד האירופי במשך תקופה ללא הפרעה של 10 שנים ולא מחדשים את הדרכון ההולנדי בזמן, כלומר תוך 10 שנים מיום שהונפק
מאז שנת 2002 בה סיימתי את חוק לימודי בעבודה סוציאלית, אני פוקדת מתנסים, אולמות המוארים בתאורת ניאון ואודיטוריומים עייפים, שמוצפים במטפלים כמוני, שבאו כדי לשמוע עוד תיאור מקרה מצמרר, לקחת חלק בעוד יום עיון על בעיה בוערת, או להיות חלק מפאנל למידה בנושא (מדכא) כזה או אחר.
בשנתיים האחרונות מאז ששיטת סטיילינג תרפי נכנסה לארון הבגדים שלי הממשי והמטאפורי, אני פוקדת אולמות אחרים – אולמות מוארים, במוזיאונים בעיקר, שמציגים מפעלי חיים של מעצבים, או קונספט חדשני הקשור באופנה. באולמות האלה עיני מבריקות, אבל כבר לא מעצב, אלא מהתרגשות. יש פעמים בהן אני עומדת נפעמת מול היצירתיות, יכולת המשחק, והחיבור שנעשה בין עולם האופנה לעולמות נוספים. אלה הרגעים שבהם אני מבינה מהי התרוממות רוח וסיפוק שמקורו באושר טהור ולא בקטסטרופה שטופלה או נמנעה….
שתי התערוכות בהן ביקרתי בחודש ינואר עונות בדיוק על ההגדרה ומסבירות מהי אופנה, ממה היא שואבת השראה וכיצד היא נראית באופן הטהור שלה, לפני שהיא הופכת לטרנד שאנחנו קונות בחנויות.
Let’s dance FASHION IN DANCE, FROM TUTUS TO SNEAKERS
התערוכה Let’s dance התקיימה במוזיאון האומנות העירוני של האג מתארת את הקשר שבין ריקוד לאופנה, או במילים אחרות על רחבת הריקודים כעל מסלול דוגמנות – a dance floor as a catwalk.
היא מציגה את האופן בו עולם הריקוד משמש מקור השראה לעולם האופנה ונפתחת בתצוגת נעלי עקב, שעוצבו בהשראת נעלי הבלרינה וממשיכה לשמלות, שהתפתחו מחצאית הטוטו (ע”ע קארי ברדשו בפרסומת ל”סקס והעיר הגדולה”).
באולם המרכזי מתנגנת מוזיקת רקע של “אגם הברבורים” וספק רקדנית – ספק דוגמנית, מסתובבת בתיבת נגינה ענקית כשהיא עוטה על גופה שמלה שהיא ספק חצאית טוטו, ספק שמלת מעצבים. חדר אחר מתאר את האופן בו הפכו בגדי היפ הופ והסניקרס ללבוש יומיומי וכיצד ריקוד הדיסקו הכתיב לבוש ובחדר לידו כבר שולטות שמלות הערב שעוצבו עבור נשפים.
מעצבים ידועי שם כמו דיור מציגים שמלות שמוטיב הטול שולט בהן, כדורי דיסקו מרצדים על בובות ראווה בבגדי מועדונים. כך שסגנונות הריקוד כבר מזמן לא משפיעים רק על מה שנשמע, אלא על מה שנלבש. היות וביקרתי בתערוכה ביום ראשון, החדר האחרון הפך הלכה למעשה לאולם ריקודים בו פיזזו רקדנים מקצועיים לצד רקדנים חובבים מקהל המבקרים לצלילי הג’ייב והצ’רלסטון. האווירה במקום משמחת, קלילה ובעיקר עושה חשק לעלות על שמלת גדילים ולפצוח במחול (אם לא לצלילי הדיסקו, אז לכל הפחות לצלילו של “צדיק כתמר”….). כי כמו אופנה גם ריקוד הוא עניין של תנועה, חופש ויופי. אז שימו עליכם סניקרס, בגד גוף או חותלות, בואו להאג וצאו במחולות!
אמנם התערוכה כבר הסתיימה, אבל כאן תוכלו להמשיך ולהתרשם כאן
Thierry Mugler: Couturissime
התערוכה השנייה שברצוני להפציר בכם לראות היא זו של המעצב הצרפתי טיירי מוגלר, שמתקיימת במוזיאון האומנות ברוטרדם.
מוגלר (שמוכר גם בזכות הבשמים היקרים שלו, שלא יורדים מהגוף גם אחרי רחצה עם ליפה) מציג בתערוכה Couturissime – 150 דגמים נועזים כל אחד בגזרתו, צבעיו, החומרים מהם עשוי והרעיון שמאחורי, שנוצרו בין השנים 1977 ל– 2014.
המעבר בין החללים השונים במוזיאון כמו עוקב אחר דרכו של יוצר יוצא דופן, שחולל מהפכה בעולם האופנה עם גזרות מורפולוגיות ועתידניות, צלליות נוצצות, פיסוליות ואלגנטיות, קווים קפדניים, כריות בכתפיים ומחוכים, שמלבישים אישה נשגבת, חושנית ועוצמתית, המצויה במטמורפוזה מתמדת. התערוכה מציעה צלילה לדמיונו הייחודי, מפגש פנים מול פנים עם הפרפקציוניזם שלו, סגנונו ההוליוודי – הדרמטי, חלומותיו המלאים ביצורים אקזוטיים, ארוטיקה ומדע בדיוני. כל אלו מסבירים את בחירותיו הנועזות בצבעים, מרקמים ובחומרים חדשניים באופנה עילית כמו מתכת, פרווה מזויפת, ויניל ולטקס.
טיירי מוגלר נותן ,בעיני, ביטוי ויזואלי למושג “בגדי תעוזה” ולוקח אותו לאקסטרים. האופן שבו הוא מתרגם רעיון לכדי מראה, היכולת לשחק והיצירתיות המתפרצת הופכים את התערוכה לאטרקטיבית עבור המשפחה כולה. ביקרתי במקום עם בעל ושני ילדים וכולם יצאו נפעמים מהמחזה המרהיב. אך עבור אלו ש”גן האופנה” הוא דומיננטי ב DNA שלהם, זו ממש חגיגה. ממליצה בחום (בעיקר כשבחוץ קפוא) לתת לטיירי מוגלר להפשיר לכם את הגוף ולהמיס לכם את הלב!
קבוצת הכדורגל אייאקס מאמסטרדם היא אחת המובילות במדינה ואצטדיון הבית שלה קרוי “יוהאן קרויף ארנה” על שם השחקן ההולנדי המיתולוגי. האוהדים קוראים לקבוצה ולעצמם “היהודים”, מכיוון שבעבר הייתה השכונה סביב האצטדיון משופעת באוכלוסיה יהודית וגם רבים מהשחקנים ומחברי ההנהלה בעבר היו יהודים. וכך ניתן לראות אוהדי אייאקס רבים עם שרשראות עם מגן דוד וסמלים נוספים, גם כשאין מדובר ביהודים כלל. אוהדי הקבוצות היריבות, כמו פיינורד מרוטרדם, נהגו לאורך השנים לקלל ולגדף את הקבוצה האמסטרדמית ואוהדיה בקללות קשות ובהן ביטויים אנטישמיים ואזכורים ציוריים לשואה ולאנה פרנק.
האם אנו כישראלים יהודים המתגוררים בהולנד צריכים להיפגע מקללות אלו או לראות בכך חלק מהווי הספורט והיריבות העתיקה בין פיינורד לאייאקס? כיצד צריך להתייחס לקללות ולאמירות גזעניות בחיי היומיום? כמה אירועים כגון ניתוץ קיר הזכוכית של מסעדת כרמל הכשרה קורים כאן בשנה ומי עוקב אחר זאת?
בכתבה זו נפגוש את חנה לודן, העומדת בראש ארגון CIDI, “המרכז למידע ולתיעוד על ישראל”, וננסה להשיב על חלק מהשאלות הללו.
חנה לודן
ארגון סידי (Centrum Informatie en Documentatie Israel) נוסד בשנת 1974 כעמותה בידי הולנדים אשר היו מודאגים מדעת הקהל ומגילויי האנטישמיות אשר החלו לבצבץ בעקבות שנים ארוכות של הידרדרות באהדה כלפי ישראל באירופה בכלל ואף בהולנד. ניתן לציין כשתי דוגמאות לכך את ההחלטה שהתקבלה באותה שנה באו”ם לאשר את מעמדה של משלחת אש”ף כמשקיפה בדיוני האו”ם ושנה לאחר מכן את החלטה 3379 שהתקבלה ברוב קולות בעצרת האו”ם וקבעה שהציונות היא צורה של גזענות (ההחלטה בוטלה מאז). מאז הקמתו של סידי התמקדה פעילותו בשני מישורים עיקריים: תיעוד ומתן מענה לגילויי אנטישמיות בהולנד; ומתן דיווח אותנטי בהולנדית על המתחולל במדינת ישראל, כמענה לדיווחים מוטים וחלקיים אשר מובאים לתפישת הארגון בידי מירב כלי התקשורת המרכזיים.
בקומת משרדים קטנה ומוארת בלב העיר האג שוקדת קבוצה של אנשים המסורים לכך על מתן מענה ענייני יעיל ומדויק לביטויי אנטישמיות בהולנד. CIDI מפיק מידעון כתוב מדי חודשיים ובו עדכונים שוטפים, מפרסם מאמרי דעה בעניינים רלבנטיים בעיתונים היומיים ודו”ח שנתי המשמש תיעוד רשמי לאירועים אנטישמיים בהולנד. בארגון גם צוות צעיר אשר יוזם פעילויות וקשרים עם בני נוער וסטודנטים. אנשי הארגון עוסקים גם על בסיס קבוע בהעברת סדנאות והרצאות לקהלים שונים ומגוונים.
במהלך למעלה מארבעים שנות פעילות ביסס הארגון את מעמדו כמקור מידע מהימן ואיכותי לנושא האנטישמיות בהולנד, והמסמך השנתי המופק על ידיו הכולל נתונים בנושא משמש את קובעי המדיניות וגופי המחקר השונים במדינה. המסמך מכונה “מוניטור” והוא נערך הן בהולנדית והן באנגלית מדי שנה. עיון במוניטור של השנה האחרונה משקף עלייה מדאיגה בכמות האירועים האנטישמיים המדווחים בהולנד: בשנת 2017 דווחו 24 אירועים ובשנה החולפת 40 אירועים. קרי, עלייה של כ-67% בכמות האירועים. אירועים אלו כוללים בין היתר תקריות בבתי ספר, במקומות עבודה, ואף בין שכנים.
אנטישמי? תלוי במיקום
אבל מהו בעצם אירוע אנטישמי? האם מדובר רק בהשחתה של בתי עלמין וניתוץ מצבות או אולי גם קללה מרוכב אופניים עצבני בסגנון “יהודי סרטן” היא ביטוי אנטישמי? כדי להבין את השאלות האלו ולנסות להשיב עליהן פגשתי את יו”ר סידי חנה לודן, ישראלית בעברה המתגוררת שנים רבות בהולנד ומנהלת את ארגון סידי זה מספר שנים.
לודן נותנת דוגמה פשוטה שמנסה להסביר את המורכבות. לדבריה, צלב קרס שמישהו שרבט על תמרור בקרן רחוב יכול להיחשב ונדליזם, השחתת רכוש. אותו צלב קרס, כשהוא מרוסס על קיר של בית כנסת או על דלת ביתו של יהודי, מקבל התייחסות אחרת לגמרי ומטופל כאירוע אנטישמי מובהק. כלומר, ההקשר הוא שמכריע וקובע ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו.
“נאצים מעל יהודים”. כתובת אנטישמית שרוססה במגורי סטודנטים באמסטלפיין
אחד הקשיים העיקריים שאיתם מתמודד הארגון הוא הביקורת המושמעת כלפי מדינת ישראל מכיוונים פוליטיים שונים, והגוון האנטישמי הנלווה לא אחת לביקורת זו. מדובר בתופעה שאיננה כה חדשה ויש רבים הרואים בה ביטוי עכשווי לאנטישמיות עתיקת הימים, לצד מי שסבורים שלרוב מדובר בביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלתית. בנקודה זו מדגישה לודן כי אין זה מתפקידה לדברר את מדינת ישראל אלא לשקף תמונה הוגנת ומדויקת של המציאות בארץ.
אחד מעיסוקיו העיקריים של CIDI הוא הנגשה של מהלכים ואירועים אשר מתחוללים בישראל לציבור ההולנדי (למשל הבחירות לכנסת, חקירות ראש הממשלה) ולדברי לודן, הארגון מתמודד לא אחת עם דיווחים מוטים ועם חוסר במידע מספק עד כדי בורות. אחד הפתרונות שמצאו לכך בארגון הוא עריכת סמינרים בישראל לאנשי חינוך ותקשורת הולנדים שבמהלכם נערכים ביקורים ביד ושם, מפגשים עם פוליטיקאים ישראלים ממגוון הקשת הפוליטית וסיורים חווייתיים נוספים.
אולם גם בקרב הקהילה היהודית אין תמימות דעים מלאה עם משנתו ופעילותו של CIDI ומספר דוברים וארגונים אחרים יוצאים נגד הדיווחים של הארגון. המתנגדים נוקטים לרוב גישה שנתפשת כפרו-פלסטינית או לפחות ביקורתית כלפי המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים. במענה לכך מבקשת לודן להדגיש כי CIDI אינו מזוהה פוליטית ואינו מהווה שופר של השלטון הישראלי, עם זאת היא עומדת על זכותה וחובתה כמנהלת הארגון לתמוך בישראל ובערכיה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון וכמדינת הלאום של העם היהודי.
אורחת מפתיעה
חילוקי הדעות בין הארגונים ההולנדיים העוסקים בסוגיות הללו הביאו לפני כמה חודשים לתקרית דיפלומטית בזעיר אנפין, כאשר CIDI הזמינו דמות שנויה במחלוקת במעגלים פרו-ישראליים לנאום בפני אנשי הארגון בהאג. הייתה זו השרה לענייני סחר חוץ ופיתוח, סיגריד קאח (Sigrid Kaag). השרה, שנחשבת למועמדת מובילה לעמוד בראש מפלגת D66 בבחירות הבאות, עבדה בעבר בסוכנות אונר”א והיא נשואה לפלסטיני, אניס אל-קאק, שהיה סגן שר ודיפלומט מטעם הרשות הפלסטינית בתקופת יאסר ערפאת. אפשר להבין שבסידי לא קיבלו בזרועות פתוחות את מינויה לשרה ב-2017. בדיוק בגלל נתוני הפתיחה הללו הייתה ההזמנה צעד מסקרן. קאח הורשתה להביא עמה אורחים לאירוע בהאג באוקטובר, ובנוסף לבעלה ומקורבים נוספים, היא ביקשה להביא ארבעה פעילים: שניים מהארגון הפרו-פלסטיני The Rights Forum, יו”ר העמותה Een Ander Joods Geluid (“קול יהודי אחר”) ובלוגר. אגב, שלושה מהפעילים יהודים. לודן הודיעה אז נחרצות שהארבעה אינם רצויים באירוע הסגור מכיוון שהם “תוקפים את סידי בקביעות ומשחירים אותו”.
משרד החוץ ההולנדי כינה את המהלך הדרה של אנשים על בסיס דעותיהם, “דבר שהוא באופן עקרוני לא צודק ובלתי רצוי לקיומו של דיון בעל ערך”.
אולם, בצעד שמעיד יותר מכל על עוצמתו של סידי (ואולי על שאיפותיה הפוליטיות של השרה) החליטה קאח להגיע לאירוע ללא האורחים הביקורתיים. היא אמרה ששקלה לבטל את הגעתה כליל, אך לבסוף החליטה לדון בנושא עם סידי, ולהעלות אותו לדיון באירוע.
צפו: הנאום של קאח בכינוס של סידי בהאג:
האירוע עצמו הוכתר כהצלחה בתקשורת על ידי לודן ואנשים נוספים שנכחו בו או צפו בו בשידור החי שהועבר בשידור הציבורי. נראה היה שחלה התחממות ביחסים ושחוסר האמון הבסיסי התפוגג מעט. בנוסף, ברור שסידי ולודן יצאו כשידם על העליונה וכנראה שגם קאח יצאה נשכרת מבחינה פוליטית מהקשר עם סידי. אגב, בתחילת פברואר היא תגיע לביקור עבודה בישראל וברשות הפלסטינית.
אמירה חשובה מאד בהקשר זה היא כי יש עם מי לדבר, יש למי לדווח ועם מי להתייעץ. בעת הצורך באירוע לא נעים בבית הספר, במקום העבודה או במועדון הספורט, מאד מומלץ להעביר את הדיווח הלאה ולא להבליג. בארגון CIDI יושבת קבוצה של אנשים שיודעים לאן ואיך כדאי להפנות דיווח כדי לתת את הטיפול הטוב ביותר. לכל פנייה לארגון ניתן מענה, לעיתים בדמות עצה מקצועית והסבר לאן ניתן לפנות בעירייה ובמשטרה ולעיתים בפנייה מטעם הארגון לגורמים האחראים בממשל לטיפול בתלונה.
מי מכם קיבל את השוק התרבותי של המטבח ההולנדי הפצפון שנראה יותר כמו צינוק מאשר מטבח? מי מצא את עצמו משחק בשעשועון “מה אפיל הפעם כשאנסה להחזיר את הצלחת למדף“?
אני מתארת לעצמי שרבים מכם שאלו את עצמם (בייחוד בחודש דצמבר) איך ההולנדים עושים קניות, מבשלים למשפחה, מארחים בחגים ובימי הולדת עם מקרר כזה קטן? אז עם השנה החדשה ולקראת החגים והשמחות הבאים עלינו לטובה, לפניכם מספר טיפים למטבח יפה, מרווח ונוח במקרה שאינכם רוצים או יכולים לשבור קירות. הרבה מהטיפים יוכלו לשמש אתכם גם אם אתם לא מתכננים שיפוץ.
עיצוב מטבחים קטנים נתפס כאתגר עיצובי גדול, אבל חשוב לדעת שגם עם תקציב מוגבל והגבלות בנייה אפשר לעצב בחכמה מטבח מדהים: פונקציונאלי, ויעיל.
הדבר החשוב ביותר זה תכנון מקדים וקפדני:
שיקנה לכם פתרונות חכמים שיאפשרו עבודה ארגונומית ונוחה לתפעול.
שלוקח בחשבון את גודל משטחי עבודה, מוצרי החשמל ומקומות האחסון.
שיאפשר לכם לנצל כל סנטימטר מהחלל.
לשמור על סדר שהוא קריטי במטבח קטן.
אם אתם עומדים בפני שיפוץ כדאי גם לתכנן מראש את גובה הארונות ומשטח העבודה כדי שיהיו ארגונומיים ונוחים לשימוש יומיומי, את נקודות החשמל והאינסטלציה שישמשו אותנו וגם בעתיד.
תחנת עבודה
אחד האזורים החשובים ביותר במטבח הוא משטח העבודה. במטבח קטן יכול להיווצר מחסור בשטח דלפק כאשר לוקחים בחשבון את הכיור והכיריים. אני ממליצה להשתמש בכיסויים (משטחים) המתלבשים על הכיור והכירה, כך שיהיה ניתן לכסות אותם בשעת הצורך ולזכות בשטח דלפק יקר.
קרש חיתוך המתלבש על הכיור, כאשר חצי כיור משמש לאחסון סבונים ולמברשות
רצוי להעלים מהעין ‘מפגעים אסתטיים’ כמו מוצרי חשמל. אי סדר על משטח העבודה שלכם עלול לגרום לתחושה שהמטבח קטן יותר. נסו להימנע מפיזור של דברים קטנים רבים, במקום זאת מצאו להם מקום בתוך הארונות, מקום בו יהיו מחוץ לראיה ושמרו על משטח העבודה נקי מבלאגן ופתוח.
אני ממליצה על התקנה של כיור וחצי, כשבחלק הקטן אפשר להניח את סבוני הכלים והידיים, הספוגים והמברשות, מה שעוזר להשאיר את משטח העבודה נקי ואסתטי.
יצירת אשליה של מרחב
צבע הוא אלמנט מכריע בגיבוש האווירה והתחושה השוררות בחלל. כשהמטבח קטן וארונות כהים, סביר להניח שכל החדר יסבול מאווירה חנוקה ומעיקה, במיוחד כשמדובר במטבחון סגור.
אתם יכולים לגרום לחלל קטן להראות גדול יותר על ידי שימוש בצבעים בהירים ובוהקים – ארונות בהירים ומשטח דלפק מואר היטב. כל אלה יכולים ליצור מראה של חלל פתוח גם במטבחון הכי קטן וצפוף. אני מודעת לעובדה שהטיפ הזה נוגד את האופנה האחרונה של מטבחים לבנים ומשטחי עבודה שחורים ועדיין אני נמנעת מעיצוב מטבחים עם משטחים שחורים או כהים באופן כללי אך בייחוד במטבחים קטנים.
כדי לא להפוך את המטבח לחלל לבן וסטרילי, אל תשכחו לתת לו מעט אופי על ידי הוספה של מעט צבע במקום כלשהו. מומלץ לשלב את הצבעוניות בנגיעות, בעוד שהמסגרת של החלל נותרת בהירה.
”הרמה“ של הארונות על ידי המשך חיפוי רצפה לסוקל גורם לאשליה שהם מרחפים וכך רצפת המטבח נראית גדולה יותר ממה שהיא באמת.
אם התמזל מזלכם ויש לכם חלון במרחב המצומצם, הקפידו להשאיר אותו חשוף ואל תחסמו אותו עם וילון שימנע מהאור לחדור פנימה. ככל שהחלל מואר יותר כך הוא מקנה תחושה של חדר גדול יותר.
שקלו ללכת על קו העיצוב האינטגרלי, בו המוצרים השונים ממוקמים בקו אחיד בכל המטבח ומוסתרים מאחורי דלתות, כך שהם מתמזגים במטבח ושומרים על מינימליזם. כדי להקנות הרגשה נעימה בחלל קטן אני מנסה ליצור קווים ארוכים. לצורך כך כדאי להשתמש בידיות אינטגרליות או פרופיל במה או לחצנים, אשר יוצרים קו אחד המשכי על כל המטבח (במקום מקטעים מקטעים של ידיות).
מטבח עם לחצנים במקום ידיות וקווים ארוכים, מיקרוגל מעל תנור בתוך ארון עם מדף נשלף
מקומות אחסון
רעיונות אחסון חכמים וייחודיים הם דבר הכרחי בכל עיצוב של מטבח קטן. כפי שכבר אמרתי, מכשירי חשמל כמו מיקרוגל, טוסטר או מיקסר הנמצאים בארונות מוסיפים שטח דלפק ומשחררים מטבחון צפוף. גם פח זבל עדיף לאחסן בארון מתחת לכיור על פני הצבתו בחוץ.
שימוש במגירות הוא עניין הכרחי כדי שכל תכולת הארון תהיה קרובה לעין וליד. אם כבר יש לכם מטבח עם דלתות כדאי לכם לחשוב על התקנת מגירות פנימיות, מדפים נשלפים או שימוש בקופסאות נשלפות.
בתוך הארונות הגבוהים, התקינו מדפים שיצרו הפרדה בחלל ויאפשרו לכם להעמיד עליהם כלים, במקום לערום ערימות ולהתפלל שהן לא יקרסו עליכם בכל פעם שאתם פותחים דלת.
ניצול מקסימלי של החלל, שימוש במגירות וצבעים בהירים
כאשר יש מחסור בשטח אחסון במטבח, הפתרון האידיאלי הוא אחזקת המזון במקום אחר. מזווה נפרד בארון או חדר צדדי יכולים להוסיף המון שטח למטבחון קטנטן.
אולי קראתם טיפים שבהם ממליצים לכם על מדפים פתוחים או ארונות עליונים עם דלתות זכוכית שקופה, אבל לעניות דעתי זה מתאים רק לאנשים מאוד מסודרים שנולדו עם המטלית ביד. במגזינים זה אומנם נראה יפה אבל הלכה למעשה, אם לא שומרים על הכלים מסודרים ונקיים, עדיף לשמור אותם מאחורי דלת סגורה ואטומה, אחרת זה יוצר עומס ובלגן .
היררכיה! זה הזמן לעשות סדר ולדרג את הכלים משמישים ביותר, ועד אלה שאתם עדיין מאחסנים אצלכם למקרה ש… אם אתם ממש לא יכולים לוותר על הכלים שהשימוש בהם נדיר, איפסנו אותם באזורים פחות נגישים במטבח כמו ארון פינתי או גבוה ואף עדיף לאחסן אותם מחוץ למטבח.
אם המטבח הקטן שלכם מיועד להכיל גם פינת אוכל, העיצוב הופך להיות אפילו יותר מאתגר. אמנם רובנו נהנים לאכול מדי פעם מעל הכיור (וישר מתוך הסיר כי למה ללכלך צלחת), אבל כל בית צריך שולחן אוכל. השאלה היא – איפה? אז כמובן ששולחן אוכל לכל המשפחה והחברים יצטרך למצוא מקום אחר, מחוץ למטבח, אך חשוב שיהיה בסביבתו הקרובה. לארוחות קטנות של בין לבין יש את הפתרון המיידי והזול של דלפק אכילה מתקפל או נשלף, שיכול לשמש 2-3 אנשים ואת הצלחות שלהם, לא כולל סירי אוכל וקופסאות. היתרון הנוסף והמשמעותי בדלפק כזה, שהוא מעניק לנו משטח עבודה נוסף במטבח בשעת הצורך. דוגמא לשולחן תלוי מתקפל של איקאה
שולחן נשלף שיכול לשמש כמשטח עבודה נוסף
אז מה עושים בלי המקרר האמריקאי האופנתי (בארץ)
זה שאפשר להכניס בו את כל הסופר אם רק רוצים? אם משפחה שלכם גדולה ויש צורך באיחסון רב של מזון בקירור, אני ממליצה על אחת משתי האפשרויות הבאות: הראשונה, להשתמש במקרר גדול ללא מקפיא ועל ידו מתחת לדלפק, למקם מקפיא נפרד. האפשרות השניה היא להשתמש במקרר ובמקפיא נוספים במחסן, אם יש לכם כזה.
אם כמויות המזון שלכם מתאימות ברוב השנה למידת המקרר האינטגרלי הרגיל ורק בחגים נדרש לכם מקום נוסף, נצלו את היתרון של מזג האוויר ההולנדי! ברוב ימות השנה אפשר לאחסן את התבשילים או המשקאות בחוץ, על המרפסת או בגינה, במקום מוגן משמש וגשם.
מקרר קטן לצד מקרר גדול
לסיום טיפ אחרון, כל מטבח הוא אחר ולכל משתמש בו יש צרכים משלו, לכן כדאי לכם להתייעץ עם מעצב/ת לפני שאתם משקיעים כסף רב בשיפוץ. מעצב טוב יעניק לכם את המטבח המותאם לכם אישית עם הנוחיות האופטימלית.
לשאלות , תגובות, הערות … אנא הגיבו לפוסט.
אם ברצונכם לעצב כל חלל בבית – אתם מוזמנים לפנות אלי ותהנו מהנחה של 21% כקוראי דאצ’טאון.
בקיץ הקרוב תגיע להולנד קבוצה של מטיילים מישראל. מצפים להם כאן שמונה ימים מלאים בחוויות.הם ישוטו בספינה עתיקה אמתית בים הצפוני ולמשך מספר ימים יתנסו בחיי יום יום בלב ים.הם יפרסו ויקפלו את המפרשים, ינקו את הסיפון, יבשלו בעצמם את ארוחותיהם ואולי אפילו יפגשו בדרך כמה כלבי ים. הבוקר שלהם יתחיל בתרגול מדיטציה ובמשך היום יתקיימו על הסיפון גם סדנאות מיוחדות, בהן ידברו המשתתפים על החיים.מדובר במסע באורך שמונה ימים בים הצפוני של הולנד, בספינת מפרשים עתיקה. המסע בהולנד הינו סיום של שנה שלמה בה עוברים הצעירים סדרה של סדנאות אימון ואמון בכדי לחזור למסלול חיים עצמאי. הפרוייקט הוא חלק מפעילות עמותת ‘גדולים מהחיים’ ובהולנד הפרוייקט מקודם ונתמך בסיועה של קרן היסוד המגבית ההולנדית CIA- Collective Israel Actie ועל ידי תורמים פרטיים.
משתתפי המסע הם צעירים בגילאי 18-30, שלכולם מכנה משותף אחד. כולם מחלימים ממחלת הסרטן. הם כבר בריאים, המחלה כבר לא דיירת בגופם. היא אולי רק אורחת לא רצויה מפעם לפעם.הם כבר אחרי, הטיפולים כבר הסתיימו, אבל מסתבר שההתמודדות עם החיים האמתיים מתחילה דווקא כשכל זה נגמר. כשהמחלה נגמרת, הבלבול רק מתחיל.העולם ממשיך כרגיל, החברים מתקדמים הלאה, החיבוק החם מתקופת הטיפולים מרפה. יש ציפייה לחזור אל העולם שבחוץ, להשאיר את המחלה מאחור, לחזור אל מה שהיה לפני, או להתחיל מחדש.אבל דווקא עכשיו כבר אין כוח, עכשיו כבר אין חשק. מה שהיה ברור לפני המחלה, כבר לא ברור עכשיו, מה שהיה אז היום כבר לא קיים ומציאות חדשה ניצבת בדלת.
אנשי פרויקט ׳בוחרים בחיים׳ מהעמותה ׳גדולים מהחיים׳ הם הכתובת עבור חברה׳ צעירים אלה, שמוצאים את עצמם בסטטוס ביניים חדש, ׳מחלימים׳. יחד הם נפגשים לסדנאות אחת לשבועיים, ושם, במעגל אינטימי פתוח עם אנשים שעברו ועוברים את אותם הדברים, הם מדברים על החזרה לחיים, על גילוי המוטיבציה, על התעוררות הרצון והשבת הביטחון העצמי. ארבע פעמים בשנה הם יוצאים למסעות ג׳יפים ברחבי הארץ. במסעות השטח האלה החברה׳ מתמודדים עם אתגרים נפשיים לצד אתגרים פיסיים, מוצאים את הכוח שבנפש כדי לגבור על מגבלות הגוף, מגלים את מחדש את עצמם בתנאי שטח ואת עצמם בקבוצה, מחוץ לאזור הנוחות.אחת ממטרות התכנית היא לפתח את העצמאות האישית של המבריאים, אחרי שבמשך תקופת המחלה הם היו למעשה במצב של תלות- תלות במשפחה ובחברים, תלות בצוותים הרפואיים, תלות בטיפולים, תלות בלו״ז שהמחלה מכתיבה. תלות במשפחה ובחברים. יחד הם לוקחים חלק גם במיזמים של תרומה לקהילה. ׳קשה לך? תמצא מישהו שיותר קשה לו ממך, ותעזור לו׳, זה המוטו.כך הם עוברים לעמוד בצד הנותן במקום בצד המקבל, וזה נותן המון כוח, סיפוק ומשמעות.המבריאים נמצאים בתכנית למשך שנה, ואחרי שנה מסתיים מחזור פעילות במסיבת פרידה מרגשת, ומתחיל מחזור נוסף.
שחר מלאכי, ״כל מי שמגיע בפעם הראשונה ויוצא מהנסיעה הראשונה, העיניים שלו נפוחות מדמעות. זו הפעם הראשונה שאתה מקבל פרופורציות לחיים״
מלבד משתתפי התכנית עצמם- מושפעים, תורמים ונתרמים ממנה גם הרבה אנשים אחרים. הם לוקחים חלק בפעילויות בהתנדבות, ויוצאים נשכרים הרבה יותר ממה שציפו. אחד מהם הוא שחר מלאכי, בן 52 ואבא לשלושה, שמתנדב כנהג ג׳יפ בפרויקט כבר למעלה מתשע שנים.בחיים ה׳אמתיים׳ שלו הוא מנכ״ל של חברה למוצרי צריכה ביתיים ואבא לשלושה שפשוט אוהב ג׳יפים ושטח. ׳יצאנו לטיול הראשון׳ שחר מספר, ׳וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת. נכנסים לך לאוטו ארבעה ילדים בגילאים הילדים שלך ומדברים על המחלה שאתה אפילו מפחד להזכיר את שמה, מתארים תיאורים מזעזעים. כל מי שמגיע בפעם הראשונה ויוצא מהנסיעה הראשונה, העיניים שלו נפוחות מדמעות. זו הפעם הראשונה שאתה מקבל פרופורציות לחיים. זה החיבור הראשוני של הילדים עם החיים עצמם, זו הפעם הראשונה שהם יוצאים מבית חולים. הם איבדו את החברים, כולם ממשיכים בחיים והם עוצרים. ופתאום הם לא לבד, הם מתחילים מסע. יוצאים לשלושה טיולים במהלך השנה. בטיול הראשון מכירים ומתחברים, בשני לוקחים שלב קדימה ומתגבשים יותר, וככל שהזמן עובר חוויית העצמאות גדלה. אנשים מגיעים למפגש הראשון מפוחדים ומבולבלים ובסוף התקופה הם מלאי כוח וטורפים את החיים.׳
שחר נזכר באחת ממשתתפות התכנית, שאצלה המחלה עזבה וחזרה שוב. היא סבלה מהתנפחויות בברכיים והתקשתה בהליכה. באחד הטיולים תוכנן אתגר של טיפוס סלעים וסנפלינג.הבחורה הייתה מפוחדת מאוד ופשוט לא הסכימה לצאת מהאוטו.
׳אמרתי לדפנה (רכזת הפרויקט) ׳תני לי רגע׳, ניגשתי אל הבחורה. אמרתי לה ׳אנחנו ביחד בזה, תנצחי את הפחדים שלך׳.היא התמודדה עם הטיפוס באומץ לב מדהים, עלתה למעלה, עשתה סנפלינג, הייתה בשוק מעצמה. כולם עמדו למטה ובכו.זה ניצחון מטורף על הנפש׳.
סיפור נוסף הוא על נערה בת תשע עשרה, קטועת רגל, שבאחת השיחות בטיולים אמרה לשחר את המשפט המצמית הזה- ׳לך יש חוויות מהחיים, אבל אני בכלל לא אגיע לגיל הזה, אני אמות עד אז׳. היא התחילה את התכנית עם המילים שהיא לא רוצה לחיות. הרגל שגרמה למחלה נכרתה, הנערה הבריאה ומאז היא טורפת את העולם. ׳כובשת את החיים עם רגל אחת, אחרי שכבשה את הסרטן.׳
קיץ שעבר, ביקור בהולנד ואירוח במשרדי cia
איךההתנדבותהשפיעהעלהחייםשלך?
׳זה תמיד מחזיר לפרופורציות, מזכיר מה חשוב ומה לא חשוב. אני לא באתי לחזק אותם, הם באים לחזק אותי. זה משנה אותך. הבת הקטנה שלי, בת אחת עשרה, סיפרה למורה על ההתנדבות שלי כשדיברו בכיתה על עזרה לזולת. היא נידבה אותי לבוא ולספר, אמרה שאבא שלה הולך לעזור לילדים חולי סרטן. אז באתי לכיתה שלה וסיפרתי על הפרויקט הזה. והילדים שאלו שאלות והיו מהופנטים. המורה אמרה לילדה הקטנה שלי, עכשיו אני מבינה מאיפה באה אצלך הנתינה.׳
מימין לשמאל: ענת קלו לברון ודפנה אופיר
לדפנה אופיר, רכזת התכנית ׳בוחרים בחיים׳, יש ניסיון אישיעם המחלה. כשהיא הייתהתלמידת תיכון חלה אחיה החייל בסרטן האשכים. הוא הבריא אחרי תקופה מטלטלתאך המחלה לא הניחה לו וחזרה שוב אחרי תשע שנים. כיום אחיה של דפנה בן חמישים וארבע ויש לו חמישה ילדים.אחרי אחיה, הגיע גם תורה. דפנה התגלתה כנשאית של סרטן השד והשחלות.׳בחרתי להסיר את השחלות, עברתי ניתוח. בחרתי לעשות כריתה חלקית ולאחר מכן כריתה מלאה ושחזור׳ היא מספרת.׳הצטרפתי לעמותת ׳ברכה׳ (עמותה העוסקת בתמיכה ומתן מידע בסרטן תורשתי כסרטן השד, שחלות, לבלב וערמונית) ודיברתי איפה שרק אפשר היה לדבר ולהפיץ את דבריי. כתבתי בלוג שמספר על התהליך שעברתי וכתבה בנושא התפרסמה גם ב-ynet. היה לי חשוב להסביר שהגן שאחראי לסרטן השד יכול לעבור לבת גם דרך האבא, כמו שקרה אצלי.׳
בתקופה שאחרי כריתת השד דפנה עברה תהליך של אימון אישי כשבעקבותיו הפכה בעצמה למאמנת אישית בשיטת סאטיה (אימון רגשי). בנוסף, מתוך התהליך שעברה בחרה דפנה בתחומי עיסוק שמהווים משמעות גדולה בחייה, ומאפשרים לה לעזור לאנשים להכיר את עצמם מחדש ולהיטיב עם עצמם וחייהם.׳אני מקשיבה להרבה סיפורים של חולים ופיתחתי חוסן. ישנם גם רגעים קשים. במהלך ארבע וחצי השנים בהם אני מרכזת את הפרויקט נאלצתי להיפרד מחמישה חברה׳ שנפטרו במהלך התכנית.׳ היא מספרת.התפקיד של דפנה הוא ליצור את הקשר הראשוני עם המבריאים. היא עוברת במחלקות האונקולוגיות, משוחחת עם העובדות הסוציאליות ופונה אל ה׳מועמדים׳ הרלוונטיים. במהלך שיחת היכרות של כשעה היא מספרת על התכנית, ושואלת גם שאלות עמוקות יותר. דפנה היא רכזת התכנית, מנהלת הלוגיסטיקה וההפקה וגם מעבירה סשנים של מדיטציה קבוצתית.
ענת קלו לברון שיחד עם דפנה מנחה את הסדנאות. ענת הינה סופרת, מחברת הספר ״קשת בשחור לבן״,ובעצמה אמא לילדה שמחלימה מסרטן. יחד הן מספרות למבריאים על המסע להולנד. כמעט כל מי ששומע על המסע המיוחד הזה, בוחר להצטרף. עצם ההצטרפות למסע הוא צעד בדרך לעצמאות.כשאנחנו מבקשים מדפנה לספר סיפור מסיפורי התכנית שזכור לה במיוחד גם היא, כמו שחר, מתקשה לבחור.׳יש כל כך הרבה׳ היא אומרת, ובכל זאת נזכרת בבחורה שטיפולי הכימותרפיה פגעו ברגליה. היא התקשתהבהליכה וחששה לעלות לאוטובוס, מפחד שתיפול. בסוף התכנית שלחה תמונה שלה ובה היא נראית עולה לאוטובוס, עם המילים ׳עשיתי את זה׳. ׳העצמאות שלה חזרה אליה׳, דפנה מתרגשת.׳אנחנו רוצים ללמוד להיות קשובים לרצון שלנו, וזה אחד הדברים שאנחנו עוזרות לחברה׳ לפתח. להקשיב לרצון, להציב מטרות חדשות בחיים, להתחבר לכיוון המתאים ולהרגיש משמעותיים.הרבה מאמנים אישיים רוצים לאמן את המחלימים שלנו בחינם, כתרומה. האימון הוא תהליך אישי שיכול להיעשות במקביל לתכנית או בסופה.׳ כי השמיים הם הגבול, גם עבור מחלימים מסרטן. המסע בהולנד בקיץ הוא האירוע המסכם של התכנית.
תדרוך על סיפון האונייה בהולנד
׳זה קצת כמו בית האח הגדול׳ אומרת דפנה, ׳רק בים, ואין לאן לברוח׳.דימויים מעולם המים רלוונטיים כאן גם לעולם הנפש. מי הים מציפים את המשתתפים, מעוררים סערה בנפשם. דברים שלא היו עולים בחיי היום יום, צפים בהם כעת.מחשבות על העבר, על המחלה ועל העתיד מתערבבות עם תורנויות ניקיון ובישול, עם מגורים משותפים בחדר קטן על הסיפון, עם צפיפות ורוח ומי ים, בלוקיישן שהוא הכל מלבד אזור הנוחות וכל רגע בו הוא אתגר מחודש.עליך לנווט את עצמך כפי שמנווטים את הספינה, בין סערות הנפש, בין האינטראקציות החברתיות, בין הגלים.ההתחשבות באחר היא חלק מובנה במסע, במיוחד בקבוצה כזו, בה המערכת החיסונית של הרבה משתתפים חלשה בעקבות המחלה. רמת הניקיון חייבת להיות מוקפדת במיוחד, וזו האחריות של כולם לדאוג לכך. בשונה מעמותות אחרות, בהן לנים המשתתפים בבתי מלון ולא נצרכים לעשות דבר, כאן- הכל על הכתפיים שלהם, ואם הם לא יעשו, זהפשוט לא יהיה.חברויות חדשות נוצרות, חברויות ישנות מתהדקות, איכויות מפתיעות מתגלות אצל החברים, במסע הזה בים הצפוני בהולנד.
סיפור מיוחד הוא סיפורו של בר, בחור קטוע רגל שהשתתף במסע לפני שנתיים. בסרטון המצורף הוא יורד מהסירה כשחבריו עומדים ומוחאים לו כפיים. החברים למסע תמכו בו בלי סוף, ניגבו את המדרגות מטיפות הגשם שלא יחליק. הוא פחד כל כך מהיציאה למסע, ולבסוף הגיע, ויצא, והתגבר.
בר ציפורי, היום בן 28,אז סטודנט שנה אל״ף למדע המחשב בטכניון,חלה בסוף 2015 בסרטן מסוג כונדרוסרקומה,סרטן הפוגע בעצמות.הוא עבר ניתוח גדול כדי להוציא את הגידול מרגל ימין, אך המחלה חזרה בשנית. דרך הטיפול היחידה הייתה להוריד לגמרי את הרגל. הוא הצטרף ל׳בוחרים בחיים׳ כחצי שנה אחרי ניתוח הקטיעה והשתתף באופן קבוע במפגשים אחת לשבועיים.היום יש לבר פרוטזה במקום הרגל הקטועה אך כשיצא למסע בים הצפוני בהולנד הפרוטזה לא הייתה, הוא נעזר בקביים ומאוד חשש. חיים במשך שמונה ימים בחלל צפוף של אנייה לא מאוד נגישה, נראו לו כאתגר עצום.הוא חשש גם מהטיסה, שהיא אמנם לא ארוכה אבל עדיין דורשת ישיבה של כארבע שעות, ׳ועד היום קשה לי לשבת הרבה זמן׳, בר מספר.כמה חודשים אחרי המסע בר טס לארצות הברית כדי לעשות שם את הפרוטזה.זו הייתה טיסה ארוכה ובר חשש מהנסיעה. המסע להולנד שהתקיים כמה חודשים קודם לכן, היה מעין הכנה לקראת הנסיעה הארוכה לארצות הברית. בקשתי מבר להיזכר ברגעים מיוחדים במסע להולנד, והוא נזכר בסדנא אחת, שבה כל אחד מהמשתתפים היה צריך לכתוב לשאר חברי הקבוצה כמה מילים אישיות. הברכות, האיחולים והמילים החמות חוברו לקולאז׳. ׳לקרוא את מה שחושבים עליך, היה מאוד מרגש ומחזק׳, בר נזכר.׳תודה על ההשראה שאתה נותן לסביבה, מההסתכלות עליך אני מבינה שאתה אדם חזק שיגיע רחוק עם החלומות שלו׳, כתבה לו אחת המשתתפות.
׳ומההחלומותשלך?׳
׳אני רוצה לגור לבד, רוצה להסתדר בעצמי. אני רוצה לחזור ללמוד, כי לא חזרתי מאז המחלה. כיום אני נוהג, אני יכולללכת לבד, לבשל לעצמי, להרים דברים.אני בשיקום עם הפרוטזה ולא המשכתי עם הלימודים. כשאחליט לחזור ללמוד יש קשיים חדשים שאצטרך להתמודד איתם. למשל, מערכת השעות תצטרך להיות כזו שלא תדרוש ממני ללכת משיעור בקצה אחד של האוניברסיטה לקצה השני, אצטרך להבין איפה בדיוק אני חונה, איפה אני גר, לראות שהשיעורים מתקיימים בכיתות בהן יש אפשרות ליישר את הרגליים בישיבה׳. שיקולים רחוקים מסטודנט טיפוסי.
׳המסע בהולנד זימןאתגרים שונים שהייתי צריך להתמודד איתם, והוא עזר לי בהתקדמות שלי בדרך אל העצמאות.במסע שלנו ב-2018 היו עוד שלושה כיסאות גלגלים כך שלא הייתי היחיד שהיה זקוק לעזרה. וכל דבר שקשה, תמיד אפשר לבקש עזרה ותמיד יעזרו.המסע נתן לי את הביטחון שאני יכול לעשות כל מה שארצה בחיים.׳במהלך המסע מפעם לפעם הספינה עוגנת והחברה׳ יורדים לביקור באטרקציות הולנדיות. הם מגיעים לאיים טסלTexel וטרסכלינך Terschelling, לאנקהאוזן Enkhuizen ולהרבה מקומות נוספים.הם עושים טיולי אופניים, נוסעים בטוקטוקים, נהנים מנופי הולנד, מגלים את ארץ השפלה, ואת עצמם.׳המחלימים שלנו הם גדולים מהחיים׳, אומרת דפנה. ׳הכל אפשרי עבורם׳.
מה קורה בהולנד הקרירה במהלך החודש הקרוב? לאיזה פסטיבל אתם חייבים להכין תחפושת מושקעת? איפה תוכלו למצוא אוכל איטלקי משובח?האם עצי הדובדבן בפסטיבל היפני הם האטרציה העיקרית? ואילו גלריות משתתפות בשבוע האומנות ברוטרדם?ריכזנו עבורכם את חמשת האירועים המומלצים של החודש:
מבצע לקוראי דאצ׳טאון: רכישת כרטיסים למופע של ״זן נדיר״ ב- 10 יורו בלבד לכרטיס! יש לציין קוד קופון: דצא׳טאון 11-2
קרנבל מאסטריכט
23-25 בפברואר, מאסטריכט
הקרנבל המפורסם של מאסטריכט יתקיים השנה בסוף פברואר. ה”דרומיים” בהולנד חוגגים כמיטב המסורת את שלושת ימי הקרנבל עם תחפושות, מסכות, צבעי פנים, מוזיקה, תהלוכות ומצעדים ססגוניים. צבעי הקרנבל השולטים בכל חלקה בעיר : ירוק, צהוב ואדום.
הנסיך והנסיכה. מדי שנה נבחרים נסיך ונסיכה לקרנבל על ידי תושבי מאסטריכט. ראש העיר יעביר לנסיך שנבחר לשנה זו את “מפתח העיר” ולמעשה באופן סמלי, הנסיך יקבל לידיו את הפיקוד על העיר במשך ימי הפסטיבל. העברת המפתח תתקיים ביום שבת 22.2, יריית הפתיחה הינה ביום ראשון 23.2 בשעה 11:11 כאשר מונפת ה”חנוונית הירוקה” – בובה גרוטסקית ענקית המסמלת את הפטרונית השומרת על סוחרי השוק, על עמוד בכיכר העיר בליווי מטח תותחים. ב- 13:33 יוצאת התהלוכה הרישמית כשבראשה עגלת הנסיך ומלוויו, ואחריה צועדות הקבוצות האחרות עם התזמורות שלהן והעגלות.
אופן בחירת הנסיך והנסיכה מוגדרים בנהלים קבועים, כמו שההולנדים אוהבים. יש כללים נוקשים המגדירים את תפקידם והתנהלותם בשנת הכהונה. הנסיך והנסיכה ילבשו תמיד גלימות מפוארות, על ראשו של הנסיך יונח כובע מיוחד והוא יישא עימו את שרביט הנסיכוּת באופן קבוע. את הנסיך תלווה תמיד במשלחת של 11טמפלרים, שתפקידם לוודא שהוא לא חורג מהכללים ולא שותה יותר מדי. הנסיך הוא המחליף הרישמי של ראש העיר ומועצת העיר שמשוחררת מתפקידה כבר יום לפני התחלת החגיגות בטקס רישמי בבית העירייה.
חגיגת סיום החורף עם הפסטיבל היפני היא חוויה לכל המשפחה.
במתחם האירועים והפסטיבלים DOK תמצאו חוויה יפנית מעודכנת לפרטי הפרטים. המקום מכיל מתחם פנימי וחיצוני (כן, קר אבל אתם בכל מקרה תצטיידו במעילים וצעיף), יקושט באורות מנצנים ועצי דובדבן המזוהים עם יפן בפריחתם המדהימה.
אילו פעילויות יכללו בפסטיבל?
סדנאות סאקה, יריד סחורות מיפן, טקסי תה ומשחקים. כמובן יצירות של סושי כמו כן, גם אופנה, אמנות ותרבות.
אזור האומנות ותרבות כולל קריוקי, משחקי ארקייד, מוזיקה יפנית ועוד.
אזור סגנון החיים כולל שוק יפני ואסייתי ואפילו אזור זן בו תוכלו להירגע.
בשבוע האמנות חובבי אמנות ואספנים יוכלו ליהנות משילוב של גלריות ואמנים משתתפים המציגים את ההתפתחויות האחרונות באמנות חזותית. כ- 50% מהמשתתפים בינלאומיים: מגיעים מבלגיה, גרמניה, בריטניה, ועוד מדינות אחרות.
ההתמקדות ביצירות מגוונות מציעה תובנה ייחודית להתפתחויות האחרונות בעולם האמנות הבינלאומי.
הפסטיבל מחולק למספר תחומים המציע: ירידים ותערוכות, מופעים חזותיים, תערוכות פופ אפ ייחודיות,
יריד עיצוב אדריכלי, במבנה מיוחד על גג עם נוך עוצר נשימה, יריד עיצוב תכשיטים ואופנה, יריד גרפיקה וכמובן שהמעצבים יהיו נוכחים בכדי לשוחח אתכם באופן אישי.
יריד צילום ותערוכה קבוצתית כולל עבודות של המאסטרים מהיסטוריית הצילום והן הכישרונות הצעירים ביותר של ימינו.
בנוסף, כל יום אחרי השקיעה המרחב הציבורי של Witte de With Kwartier הופך לזירת סייבר-פאנק עם רובוטיקה, מופעי לייזר, הקרנות וידיאו והופעות. אירוע ססגוני שלא כדאי להחמיץ !
פסטיבל הצילום נותן במה לצלמים עצמאים במקומות שונים ברחבי העיר.
המקום הנגיש והפופולארי ביותר בפסטיבל הוא כיכר דלי – Deli במרכז העיר. שם יוצבו מכולות ענק כחללי תצוגה.
מה בפסטיבל?
סדנאות מעשיות, פאנלים ודיונים, דוכנים שונים המציעים מבחר של אלמנטים מעולם הצילום, דוגני מזון ושתייה.
הכניסה לפסטיבל ללא עלות, סדנאות מסוימות כרוכות בתשלום של 15 יורו. לכיכר Deliplein, ניתן להגיע בקלות בתחבורה ציבורית.
* זהו חלק מפסטיבל האומנות שמתקיים בעיר בימים אלו.
לפרטים נוספים לחצו כאן
בקליפת אגוז: עם תחילת השנה החדשה רבים מציבים לעצמם מטרות בתחום התזונה הבריאה. עכשיו, להציב מטרות זה דבר אחד וליישם אותן זה כבר סיפור אחר. נשמע מוכר? המשיכו לקרוא וקבלו ממני כמה טיפים מאד חשובים ומעשיים.
השנההיאעגולה. איןלהבאמתהתחלהוסוף. כדורהארץסובבסביבהשמשללאהפסקה, העונותמתחלפותושובחוזרותבמעגליותאיןסופית. לנו, לבניהאדם, נוחלקבועתאריכים, לחלקלתקופותולצייןהתחלותוסופים. כך זה עוזרלנולארגןאתהחיים, לקבועולהשיגמטרות.
ראשית שבועםעצמכם, עםבניזוגכםאוחבריהמשפחהודונוברצינותבנושא. שינויהואאינושינויכלעודלאהצהרתםודיברתםעליועםאנשיםאחרים. מההמוטיבציהשלכם? מההסיבותהאמיתיותוהעמוקותשבגינןאתםרוציםלערוךשינוי. זהיכוללהיות לדוגמא: הצורך להרגיש אנרגטי-תיותר, הצורךלמנועמחלה, או אפילו הרצון להרגישיותרטובבגוףשלי, הרצון לחיות ללאכאבים, החשיבות בהקניית הרגליחייםותזונהבריאיםלילדיםשליוכו׳וכו׳… כמובןשיכולות להיווצר מספר סיבות לרצות בשינוי.
רשמולכםאתהמוטיבציההזובמשפטאושנייםמתומצתים,ותלובמקוםשתוכלולראותאת זה עלבסיסיומיומי (ראיבחדרבאמבטיהאוארוןבגדים, למשל) עלמנתלהזכירלכםשובושובלמהאתםעושיםאתמהשאתםעושים.
בנוסף, ערכו רשימה של משימות פשוטות יחסית הניתנות ליישום. התחילו בקטן והתקדמו לאט לאט. ברגע שאתם מיישמים באופן עקבי משימה אחת, הוסיפו עוד אחת וכך הלאה. הרבה פעמים אנשים מציבים רף גבוה כבר מהתחלה, כי יש מן התלהבות כזו, אך כשנתקלים בקשיים או שזה לא משתלב באורח החיים הם נשברים לגמרי והכל מתמוסס. התחילו פשוט ובנו את זה לאט ובטוח. כך גם תרגישו שאינכם מאכזבים את עצמכם וכל מעגל הקסמים של בושה והלקאה עצמית ישבר.
והנה עוד טיפ מעשי פשוט, שעושה הבדל גדול – תיעוד ורישום! אם הצבתם מטרות והגעתם לתובנות וכל זה נמצא רק בראש, בדרך כלל זה לא יחזיק מעמד. יש לרשום זאת באופן ברור ומובהק במקום נגיש כך שנוכל לקרוא זאת בקלות שוב ושוב. יש לרשום פרטים ברורים, זמנים, כמויות וכו׳. אם לדוגמא המטרה שהצבתם לעצמכם היא ירידה במשקל, אז נא לתעד את המשקל וההיקפים בתחילת התהליך וכך פעם בחודש למשל, לחזור על התיעוד על מנת לעקוב אחר השינויים. אם המטרה היא להגביר ולשפר את רמת האנרגיה לדוגמא, אנא כתבו ותארו את המצב הנוכחי, שעות שינה, תחושות, רמת העייפות במהלך היום וכו׳ ואז שוב לאחר חודש לחזור ולתעד וכולי וכולי. הכלי הזה עוזר לנו לקבל משוב יותר אפקטיבי ואובייקטיבי לגבי התהליך והשינויים החלים במהלכו. כדאי מאוד לנהל יומן רשום של אכילה, פעילות גופנית ותחושות פיזיות ונפשיות. למילה הכתובה יש כח!
בינתיים שהבצק תופח תפיחה שניה והתנור מתחמם, מכינים את רוטב העגבניות: שמים בסיר קטן את כל החומרים, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים כ-10 דקות. טועמים ומתקנים תיבול. גם במקרה של הרוטב לכו על העדפה האישית שלכם, עגבניות חתוכות או מרוסקות לרוטב חלק.
