Category: הבלוגיה

  • על סינטרקלאס, לחם שטן ואיזו משחה ביתית

    כל מי שמתגורר בהולנד מכיר את זה. החל מאמצע נובמבר ועד ל- 5 בדצמבר, המדינה מתמלאת באנשים שלבושים בתלבושות מוזרות, חלקם עם פנים צבועות בשחור וחלקם כאנשים זקנים, עם גלימה אדומה וזקן לבן המחלקים ממתקים לילדים טובים (ופחם לשובבים).

    חג ניקולאס הקדוש (ידוע פשוט כ”סינטרקלאס”) נחגג במדינות רבות באירופה ואף מחוצה לה. יש לו מקורות עתיקים פאגאניים (כמו ללא מעט חגים נוספים בתקופת הסתיו והחורף) והוא בעצמו היווה השראה ישירה לדמותו של “סנטה קלאוס” (נוצר בניו-יורק דרך השפעת הקהילה ההולנדית המקומית).

    המדריך לחגיגת Pakjesavond כמיטב המסורת

    כשאני נשאל לגבי דברי מאכל מסורתיים של חג הסינטרקלאס, חיוך נמרח על פניי באופן טבעי (החיוך הוא תוצר של סיפור ישן נושן על רבי יהודי שמשוחח עם ידידו הכומר הנוצרי: “זה לא הוגן, לכם יש את חג המולד עם מתוקים, סילבסטר עם מתוקים, פסחא עם מתוקים, ליל כל הקדושים עם מתוקים ועוד, לנו יש את יום כיפור בלי אוכל, פסח בלי לחם ושבועות רק עם גבינה!”).
    אז כן, גם בחג הסינטרקלאס, מרבית המאכלים המסורתיים מתמקדים במתוקים, יש אמנם גיוונים מאוד נחמדים, אולם בסופו של דבר – מדובר על חג לרופאי השיניים ☺
    3 דוגמאות למאכלי חג מקומיים (בליווי מתכונים)

    לחם Duivekater

    מנה מעניינת מאזור צפון-הולנד, המהווה גשר ישיר למקורות הפאגאניים. לחם זה הינו עתיק במיוחד, שמו מתורגם מגרמנית עתיקה ל-“לחם השטן” וצורתו היא כעצם שוקה (זכר לזבחים ששבטים פאגאניים העלו במהלך החורף למען חזרתה של השמש ובוא האביב).

    מדובר במאכל פחות ידוע מה-Peppernoten וה-Kruidnoten, אולם כזה שכשמכינים אותו כמו שצריך – יכול לשמש גם כמאכל וגם כסיפור אגדות לילדים ומבוגרים כאחד.

    הנה מתכון שימושי ונוח. מספר דגשים לגביו – אל תוותרו על גרידת הלימון, אגוז המוסקט וההל – הם הופכים את הלחם הזה למשהו מיוחד ולציפוי של הביצה בסוף ניתן להוסיף קורט מלח וקורט סוכר חום – מוסיף לטעם ולצבע.

    ספקולאס ביתי

    אין הרבה דברים יותר הולנדיים מספקולאס (למרות שהבלגים יתעלפו למשמע הידיעה) – תערובת התיבול המיוחדת הזו עם גוון עצי-אדמתי חזק, מהווה כור היתוך של מתיקות, חמיצות ואפילו קצת חריפות – שילוב נהדר למגוון שלם של מנות ומאכלים.

    מקור השם הוא כנראה מלטינית, speculum – משמעות המילה היא “מראה” (הכוונה היא לעוגיות הספקולאס הרגילות אשר מוטבעות מתבנית, כמו דמות-מראה).
    מכיוון שרוב מרכיבי הספקולאס היו זמינים רק החל מהמאה ה-17 (תור הזהב ההולנדי), אפשר לומר שרק אז החלה התערובת לתפוס את מקומה בחג הסינטרקלאס. באופן מסורתי אוכלים עוגיות ודברי מאפה עם ספקולאס ב-5-6 בדצמבר כשסינטרקלאס חוזר לספרד.

    ניתן כמובן לרכוש את התערובת בכל מכולת הולנדית, אולם למי שמעוניין להרהיב עוז ולהכין גרסה ביתית מדהימה, להלן מתכון פשוט להכנה.

    cookiesחומרים:
    כפית אבקת קינמון
    קורט גרידת לימון
    קורט אגוז מוסקט טחון
    קורט כפית ציפורן טחון
    קורט פלפל לבן טחון
    קורט אבקת אניס
    קורט כוסברה
    קורט אבקת ג’ינג’ר
    קורט הל

    אופן הכנה:
    לערבב הכל, עד לקבלת תערובת אחידה, לאחסן בצנצנת זכוכית אטומה ויבשה.

    ניתן כמובן לשנות יחסים ו/או להוריד מרכיבים מסויימים, אולם אני מציע להכין את התערובת המקורית, לטעום ורק אז להחליט. ניתן להשתמש בתערובת זו עם דברי מאפה שונים, היא משובחת במיוחד עם מאפי גבינה, לחמים, דייסות, פירות ומשחת שקדים (ראו מתכון הבא).

    משחת שקדים ביתית (כמו מרציפן, אבל לא באמת)

    בלא מעט ממאכלי החג משתמשים במשחת שקדים.

    ההולנדים קוראים לזה Spijs וממלאים עם זה דברי מאפה רבים בתקופת החגים הנוכחית (גם לחם חג המולד – Kerststol  – לא יכול להתקיים בלי המילוי המיוחד הזה).

    ההבדלים העיקריים בין משחת שקדים למרציפן הם בחומרים (מרציפן משתמש במי ורדים, משחת שקדים ובביצים), בדחיסות (מרציפן הרבה יותר קשה ממשחת שקדים) ובשימוש (מרציפן משמש כדבר מתיקה בפני עצמו או כמרכיב עיקרי להכנת עוגיות, בזמן שמשחת שקדים מיועדת כציפוי/מילוי לדברי מאפה.

    חומרים:
    250 גרם שקדים מולבנים (חשוב שיהיו שלמים ולא טחונים)
    100 גרם אבקת סוכר
    3-4 כפות מים
    חצי לימון – מיץ+גרידה
    1-2 כפיות ספקולאס מהמתכון הקודם (תלוי בחוזק ואם אתם אוהבים)
    1 חלבון של ביצה

    אופן הכנה:
    ראשית יש לטחון את השקדים במעבד מזון עד לקבלת אבקה (לא שברים ולא חתיכות קטנות – לטחון עד לקבלת אבקה), זה יכול לקחת מספר דקות עם לא מעט פולסים. מוסיפים את שאר החומרים ולהמשיך לעבד עד לקבלת עיסה יציבה.

    אם מעוניינים במילוי לעוגיות קטנות, ניתן לעצב את המשחה לגלילים בעובי 1 ס”מ ולחתוך לחתיכות באורך 4-5 ס”מ. אם מעוניינים במילוי גדול (ללחם חג מולד למשל), אז ניתן לעצב לגליל בעובי 4 ס”מ, לאחסן במיכל אטום או לעטוף בניילון ולהכניס לקירור של לפחות שעתיים-שלוש.

    על מנת להשתמש במשחת השקדים לאחר הקירור, יש להוציא אותה החוצה ולתת לה להגיע לטמפרטורת חדר  (ניתן לשמור במקרר עד חודש ובמקפיא עד חצי שנה).

    שיהיה חג סינטרקלאס, חנוכה, חג מולד וכל ארוע מחמם ומקרב לבבות שמח לכולם!

    עמית רבין

  • כובע ושמש

    שמש. ויטמין די. געגועים.

    נראה לי שלא רק הציפורים נודדות, גם השמש עושה זאת. או שאולי היא בוחרת ללוות אותן במסע ונודדת איתן, ובמקום השמש הגיעו הגעגועים.

    birds_pigeons_flyingגעגועים כאלה מכל הסוגים. יש כאלה ארוכים ונמתחים, שמלווים בהרגשה נוסטלגית שכזו, מעין קבלה שהעבר נשאר בעבר. שם מקומו. ועכשיו אנחנו במתנת ההווה. ויש געגועים קצרים, מדליקים כאלה, קופצים ומקפיצים, מעלים בי חיוך, חיוך כזה בלב שמתרחב.

    ויש את השמש.לה יש געגוע משלה, ואליה אני מתגעגעת. לשמש שיוצאת מוקדם ומתעוררת לפני, לשמש שמחממת את מי הים הכחול שפעם היה מרחק יריקה ועתה, מרחק נסיעה ארוכה, לשמש שמנשקת לי את הנמשים ומגדלת לי את העציצים.

    לשמש שתמיד שם. מחייכת.

    בשבועות האחרונים אני קמה בחושך ומנסה לשכנע את בייבי-חן שאכן בוקר, מנסה לשכנע את עצמי שאכן בוקר. ועד ששתינו משתכנעות בלית-ברירה, הכל מתבלבל שוב בערב. יותר נכון בשעות אחה”צ, השעה חמש והנה החושך.

    אבל חושך, כן? לא מחשיך, חושך. לפעמים זה קצת מפחיד, רגע אחד אנחנו מתנדנדות בפארק ובשני כבר לא, כי צריך לחזור. למה? כי אני קצת פחדנית ולא רוכבת עם בייבי חן בחשיכה.

    אז מה יש לנו? 7 שעות אור.

    שבע שעות אור.

    השמש כבר לא ממש פה וזה קצת מדכדך, פתאום אין חשק לצאת, וקר מדי לטייל. בכלל, יציאה שפעם לקחה לנו 5 דקות, לוקחת כמעט רבע שעה. כל השכבות האלה…אויש…ולעתים היא מפתיעה אותי, באה לומר שלום, לתת נשיקה ולהזכיר לי כמה אני אוהבת את השמש, כמה אני אוהבת את השמים. את השמש והשמים ביחד.

    אם אפסיק להיות קוטרית רק לרגע, אודה שיש כמה צדדים חיוביים.

    autumn_leaves_210504 copyכשהיא לא כאן, היא פותחת לי אפשרויות, ואז אני רואה את היופי של הסתיו. בייבי חן ואני הולכות יחד, יד ביד ודורכות על עלי שלכת שעושים רעש כיפי כזה, צליל מיוחד שרק שתינו יכולות ליצור. והילד מהמדרכה ממול מנסה גם הוא, הוא עושה את אותו הדבר, אבל יוצא לו צליל אחר, רעש כיפי כזה אבל אחר

    אני נהנית מהקור הזה. קור אירופאי אמיתי, קור שכאילו צועק תתעורר! וכמו תמיד, באנגלית זה נשמע טוב יותר..אני בטוחה שבהולנדית זה נשמע הרבה יותר גרוע… ואין ממש ברירה, אני מתעוררת ומזמינה קפה להתחמם.

    וכמובן, כמו כל בחורה טיפוסית, עונה חדשה – קולקציה חדשה. חורף זה גם קניות.

    מעיל מחמם, מגפיים גבוהות, מחממות ומגניבות וכאלה שלא יחליקו בשלג. אני מגלה שאני כבר שעות מחפשת כובע טוב שלא יהרוס לי את השיער, שלא ימעך לי את התלתלים, אבל אני לא מוצאת ומוותרת. בסוף אני קונה כובע מחמם, יפה ומועך שיער. אני מבינה שאם בחרתי את הנוחות על פני היופי, מצבי לא טוב ואני לגמרי מזדקנת.

    ובבית מכינים מרק מינסטרונה כי זה הכי מזכיר לי חורף, עם מלא ירקות בפנים, עם ריח כזה של בית, משפחה, געגועים. ואז בייבי חן מבקשת שקדים. במרק איטלקי עם כל הטוב הזה, היא רוצה שקדים…אולי זה מקורי ומיוחד ואולי זה סתם תרוץ. ולה זה פשוט טעים.

    rain_machine_roadמתחיל לרדת גשם, עדין כזה, שקט אפילו, לא מורגש ופתאום היא מגיעה, נותנת נשיקה לכל הטיפות ושולחת לי קשת-בענן כמו שרק היא מסוגלת לעשות. השמש פה. בייבי חן ואני יוצאת החוצה להתרשם מהפלא, לזכור אותו טוב טוב ומחליטות לחזור הביתה כדי לצייר זאת יחדיו. נו, היה יותר מדי קר. מזדקנת, לא?

    אנחנו אוספות מהר עלים מגניבים בכל מיני צורות וצבעים כדי להדביק יחד על הבריסטול הענק שקנינו. לפתע פוגשות כמה חברים בחוץ ושומעות ש”הנה הגיע הסתיו, הא?”

    זה הסתיו?!

    אני תוהה אם זהו ההומור ההולנדי המשובח (לא!) ומעדיפה להדחיק, לפעמים זה טוב, להדחיק ולשים כובע מועך שיער.

  • מתאדים

    אוף איזה קור! למי יש כח לצאת מתחת הפוך החם ולהתחיל עוד יום מקפיא בחוץ? לי לא!

    אני ממש, אבל ממש לא אוהבת חורף, שלא לומר שונאת. חייבת להגיד שזה קצת מתבקש, לא? בכל זאת נולדתי, גדלתי וחייתי את מרבית שנותיי במדינה חמה, אבל ממש קשה לי להבין את התלונות של חבריי ההולנדים. כמו שאני התרגלתי לחמסין של אוגוסט בקיץ ולמדתי להכיל, איך אתם מתלוננים כל הזמן שקר? כל חייכם גדלתם בקור, ופעם היה אפילו קר יותר (התחממות גלובלית וכאלה)….נו טוב.

    הכי קשה לי בבוקר זה החושך. איך מעירים את הילדים אם הם חושבים שעדיין לילה? וככה זה נראה אצלנו:

    “אמא אבל עוד לילה”,

    “לא זה כבר בוקר”,

    “אבל חושך”,

    “אבל אמא אמרה שזה בוקר וגם השעון, אז זה בוקר!”.

    והבגדים? מה מלבישים לילדים? כל בוקר מתחיל בבדיקת המעלות באייפון. אם זה 6 או 9 מעלות? אם שתי חולצות עבות או אחת דקה ואחת עבה? אולי השם ישמור, חולצה קצרה ועליה עבה? והאם אמור להתחמם ולעלות מעל 10 מעלות, אז יהיה לילד חם כשישחק בחוץ (!)…

    ובכל זאת יש כמה דברים קטנים נחמדים, כמו אדים על החלון שמאפשרים לילדים לצייר ציורים עד שמגיעים לבית הספר ולא לריב באוטו, אדים שיוצאים מהפה כשמדברים וגורמים לילד לחשוב שהוא דרקון יורק אש (עד שמגיעים לכיתה), כפפה שהולכת לאיבוד (אחת כמובן מתוך הסט) יומיים אחרי שנקנתה ונמצאת כלאחר כבוד בתחילת הקיץ (בהחלפת גרדרובה), ימי הולדת משפחתיים שנחגגים בחורף ו…מרקים!

    סבא שלי, אריה ז”ל, היה אוכל מרק כל השנה, ורצוי עם פרוסת לחם ליד. קיץ, סתיו אביב, לא משנה מתי אין ארוחה ללא מרק! אז אצלנו זה קצת שונה, החורף מביא את המרק…

    את המרק הזה למדתי מחמותי שיש לה השפעה רבה על המטבח שלי (לטובה!). מרק מעולה שמאחד בתוכו השפעות הולנדיות (תפוחי אדמה) ואת האהבה שלי למרקים קרמים, פשוטים ועדינים.

    פשטות היא לא מילה גסה- קדימה לעבודה!

    מרק כרישה ותפוח אדמה

    4 כרישות נקיות ופרוסות לטבעות (חלק לבן בלבד)

    2 כפות שמן

    20 גרם חמאה

    4 תפוחי אדמה בינונים קלופים שטופים וחתוכים לקוביות

    1 כף חומץ טבעי

    1 כף אבקת מרק עוף /ירקות

    מלח,פלפל לבן,אגוז מוסקט, טימין (טרי או יבש)

    מעט שמנת לבישול (לא חובה)

    ממיסים שמן וחמאה בסיר, מוסיפים את הכרישה ומאדים עד לשקיפות. מוסיפים תפוחי אדמה וחומץ, כ-2 ליטר מים ואבקת מרק. מביאים לרתיחה. מנמיכים את הלהבה ומוסיפים, מלח פלפל טימין ואגוז מוסקט. מבשלים כחצי שעה עד לריכוך.

    טועמים ומתקנים תיבול. מכבים את האש. מועכים את המרק באמצעות בלנדר מוט. מביאים שוב לרתיחה. מורידים מהאש ומוסיפים מעט שמנת לבישול. מערבבים ואוכלים בתאבון.

    הצעות הגשה:

    לגרד מעל קערת המרק מעט פרמזן

    להוסיף קרוטונים מתובלים

    להוסיף לקערה כף יוגורט יווני קר

  • שבירת שגרה

    פעם כשעבדתי באל-על היה לנו מונח כזה שנקרא שב”ש (שזה ראשי תיבות של שבירת שגרה למי שלא מכיר/יודע) ובתדריך בבוקר לפני הפעלת הטיסה הקב”ט היה נותן שב”ש יומי, זה יכול היה להיות משהו שנוגע לפעולה של אדם בתפקיד ספציפי או משהו כללי שכולם צריכים לבצע.
    המשמעות של שבירת שיגרה בביטחון היא לבצע פעולה מסוימת שלא עושים בדרך כלל, כשהרעיון הוא לבלבל לעין מתבוננת את השגרה כאמצעי להרתיע ניסיונות תקיפה.
    אני כבר לא עובד באל-על, אבל אני עכשיו מבין שהרעיון הזה יכול לעבוד לטובת כל מי שמשתמש בו.
    הגורמים שמנסים לפגוע בנו (מגורם חיצוני קיצוני, דרך גורם חיצוני קרוב ועד גורם פיזי פנימי), מחפשים חריץ בחומה שהיא שגרתנו, נוח להם עם השגרה, היא צפויה, אפשר לצפות מראש מתי בדיוק אפשר להתקיף או להגביל בהתאם לאסטרטגיה.
    לכן אני משתדל לעשות לעצמי שב”ש יומי.
    אני מאחר לעבודה בכוונה, אני נוסע בנתיב שונה לעבודה, אני הולך לאיבוד בעיר זרה עם אנשים שהתחביב שלהם זה להסתובב עם האוטו במעגלי תנועה, אני אוכל חופן נבטים במקום או ביחד עם הקפה, אני מחליט ביחד עם אשתי שהילדים שלנו לא הולכים לבית הספר ביום שני (היום הראשון בשבוע של הנוצרים) ובמקום אנחנו נוסעים על האופניים, לוקחים שתי רכבות ומסתלבטים בים כל היום.
    אף מערכת לא אוהבת שב”ש, זה מקשה עליה לבצע את תפקידה, אבל זהו השב”ש שמפמפם את הליבה של המערכת, מערכת בלי שב”ש מתנוונת מהר מאד… והסדקים בחומה שהיא השגרה מתגלים לעין כל… או לעין המתבונן.

    מה השב”ש היומי שלכם?
    יש דלתות שפתוחות בפני, יש דלתות שסגורות בפני אשר חלקם אני סגרתי וחלקם נסגרו בפני.
    אני משתדל לצמצם את אלה שאני סגרתי למינימום האפשרי ומה שקורה במקביל זה שדלתות שנסגרו בפני נפתחות ומובילות לעוד דלתות שמאחוריהם מסתתרים דברים שרק חלמתי עליהם.
    זה לא קורה כל יום….אבל זה קורה… אז אם אני עובר ליד דלת שנפתחת, אני מציץ רגע פנימה ואם מרגיש לי נכון להיכנס אז אני נכנס ואם לא אז אני ממשיך לדלת אחרת, שתבוא בעזרת השב”ש הברוכה.

  • סתיו הולנדי

    פעם בעולם שבו לא היה אינטרנט או טלוויזיה ורק אולי איזה עיתון אחד או שניים, הדאגות של האנשים היו מצומצמות לעולם הקטן שלהם.
    דאגות של משפחה, דאגות של כפר/עיר, דאגות של מדינה ומקסימום דאגות של מדינות שכנות.
    היום אדם יושב בביתו ודואג דאגות של אנשים בקצה השני של הגלובוס.
    אין טוב בלי רע והגלובליזציה עושה לנו טוב, אבל גם עושה לנו רע… צריך לדאוג להוריקנים בפיליפינים, למגפות באפריקה ולקריסות כלכליות באירופה.
    אז במקום לדאוג אני מנסה להתרכז במה שקורה כאן ממש עכשיו… סתיו…”כבר הסתיו עכשיו, לא צריכה סיבה להיות עצובה” שרים לנו ‘תיסלם’.
    לפעמים קורה לי שאני מרגיש מין פרץ של חיות שמתחיל בדגדוג בבטן, עולה ומתפשט בבית החזה ואז מתפוצץ בראש ואני מרגיש צעיר ורענן ושהכל עוד אפשרי.
    ככה זה עם עונות מעבר, יש בהם ריגוש ושינוי ובלבול, מה שהיה איננו עוד והעתיד לבוא עדיין אינו נוכח לגמרי.
    השגרה מתערערת, ארונות מתנערים, מלתחות מתאווררות, הישן מתערבב עם החדש כמו בריקוד ואלס, צעד קדימה, שניים אחורה, סקובידו….
    אז רשמתי לי כמה דברים ששמתי לב שקורים עכשיו, הבדלים עדינים שמעידים על השינוי שמתחולל מתחת לאפה של השגרה המתגלגלת…

    איך יודעים שהסתיו ההולנדי הגיע:

    *כשהשמש מפציעה בין העננים ואתה מסתכל עליה כמו על אהובה ישנה במבט ששואל ‘איפה היית כל חיי?’

    *כששומעים בשיחה עם הורים בבית ספר מישהו שקובל על כך שהחזאי הבטיח יום יפה עם שבע עשרה מעלות ובסוף היה מעונן ורק ארבע עשרה מעלות

    *לשטוף ידיים עם מים חמים זה הכרח ולא פינוק

    *העצים שחיפו על החלונות והמרפסת כבר לא נותנים את אותה הפרטיות

    *מתלבשים טוב לפני הנסיעה על האופניים ואז מזיעים מתחת לבגדים עבים מדי

    *מגיעים הביתה אחרי יום שלם של רכיבה על אופניים מפה לשם ומרגישים שהדבר היחיד שיכול לרומם את הגוף והנפש זה מקלחת חמה

    *בזמן נסיעה באוטו היד נשלחת מדי פעם לכפתור של הטמפרטורה ומזיזה אותו מקירור לחימום לקירור לחימום

    *מסתכלים החוצה ורוצים להישאר בבית

    עוד רגע יגיע החורף… בואו נהנה מהסתיו.

  • שמנים ארומטיים לטיפול בילדים

    ארומטרפיה, ריפוי בעזרת שמנים, היא בין שיטות הריפוי העתיקות בעולם וכבר במצריים העתיקה היה שימוש בשמנים ארומטרפיים להגנה וטיפול.

    בארומטרפיה הטיפול מתייחס אל הגוף והנפש כמכלול שלם, כאשר השמנים פועלים בהרמוניה מלאה לתמיכה ועזרה בתהליך הריפוי של האדם ברמה הפיזית, הנפשית והרוחנית.

    שמנים ארומטיים, כלומר שמנים נדיפים הם למעשה תמצית הריח של הצמח המתקשרת לשמן ולא למים. החומר הפעיל בשמן נמצא במולקולות הריח. השמן האתרי הוא מהות הצמח והוא מעניק לצמחים את ניחוחם.

    ייצור השמנים האתריים מתרחש בתהליך זיקוק ע”י אדים, הם מתנדפים מהר בשל היותם בעלי משקל מולקולארי נמוך מאוד.

    למעשה הצמחים מייצרים לעצמם את השמנים האתריים כחלק ממנגנון ההישרדות בטבע למניעת התקפת חרקים, פיטריות, חיידקים וכדומה, הם למעשה המערכת החיסונית של הצמח.

    המולקולות של כל שמן אתרי מסוגלות לחדור את העור ועל כן להשפעותיהם של השמנים האתריים תוצאות אמיתיות ומוכחות בריפוי במגוון בעיות.

    חשוב מאוד: בגלל השפעתם החזקה של השמנים הארומטרפיים יש להתייעץ עם מומחה לפני השימוש בהם. ישנם שמנים שאסורים לשימוש על נשים בהריון, תינוקות, חולים במחלות שונות וכדומה.

    כמעט את כל השמנים חובה לדלל בשמן נשא לפני הטיפול (למשל שמן שקדים, שמן זית וכדומה)

    ועכשיו כמה עצות מעשיות….


    לבנדר

    לבנדר הינו שמן אתרי שאפשר להשתמש בו ישירות על העור ללא דילול בשמן נשא. הוא שמן נפלא שמתאים לילדים ותינוקות- מסייע לחזק את התינוק, להרגיע, לעזור בהרדמות, יעיל בהרגעת גזים ומסייע לחיטוי וריפוי פצעים.

    זהו שמן מאוד שימושי בחיי היומיום , למשל להרגעת עקיצות וגירוי בעור.

    טפטוף מספר טיפות לאמבטיה יזין את העור וירגיע את הנפש.

    חובה בכל בית ותיק עזרה ראשונה !


    שמן הדס

    שמן הדס הוא שמן מאוד עדין, מרגיע ומאזן את המערך האנרגטי, מרומם, אנטי דלקתי ואנטי בקטריאלי, מחזק את מערכת הנשימה ומתאים לטיפול בבעיות בדרכי הנשימה כגון אסטמה, ברונכיטיס ושיעול.

    כמו כן, ההדס יעיל לטיפול בטפילי מערכת העיכול ועיסוי בטן עם שמן הדס (מדולל עם שמן נשא) יעזור לחיזוק מערכת העיכול ולסלק טפילי מעיים.

    מומלץ לשימוש במבער שמנים במקרי צינון ושיעול, כשמן עיסוי מדולל בשמן נשא על בית החזה או על הבטן ( 5 טיפות שמן אתרי לכף שמן נשא).

    כמו כן, לטיפול בקליפה על ראש התינוק, נמהל 1-2 טיפות שמן הדס בכף שמן נשא, נמרח פעם ביום על ראש התינוק ונסרק בעדינות במברשת רכה.


    שמן קמומיל רומאי

    שמן מאוד עדין , מתאים לשימוש בילדים ותינוקות.

    שמן הקמומיל הוא שמן מרגיע, אשר פועל על מערכת העצבים, מערכת העיכול ומערכת החיסון של התינוק.

    מתאים לבעיות הרדמות, מרגיע גירויים בעור ויעיל לטיפול בבעיות עור שונות. הקמומיל הרומאי מחזק את מערכת העיכול והנשימה ולכן טוב לטיפול בבעיות גזים אצל התינוק וכאבי בטן ובסינוסיטיס, נזלת כרונית , וירוסים ודלקות.

    עוד מנפלאותיו של שמן זה- חיזוק והעצמת הקשר שבין ההורה לתינוק.

    מומלץ לשימוש במבער שמנים, בדילול בשמן נשא ועיסוי בטן או חזה.


    שמן רברסנה

    שמן עדין ונפלא המתאים לטיפול בתינוקות, תומך ומחזק את המערכת החיסונית, מערכת הנשימה ויעיל לטיפול ומניעת מחלות במערכת הנשימה, סינוסים ואסטמה.

    שימוש מומלץ: במבער שמנים ובשילוב עם הדס ולבנדר (בדילול עם שמן נשא) לטפטף 1-2 טיפות על דש הבגד של הילד במקרי צינון ושיעול.

    אלו הם השמנים הרלוונטים לתקופה זו של השנה ( חורף ומחלותיו…) אבל כמו שכבר הזכרתי בהתחלה מומלץ להתייעץ במטפל/ת בארומטרפיה לפני השימוש ולרכוש שמנים אורגניים איכותיים.

  • דבר אל הקיר

    אחד הדברים הטיפוסיים בהולנד, למי שטרם הכיר או שמע, הוא ג’אנק פוד. כן כן. הרבה אנשים חושבים כי האומה שהמציאה את הג’אנק פוד היא ה’אומה האמריקאית’, אז הרשו לי להאיר את עינייכם מעט. היסטוריונים של מזון טוענים כי את הוופל, הפנקייק וכדומה היו אלה המתיישבים ההולנדים שהביאו לאמריקה (למי שמעוניין  לקרוא מעט בנושא המעניין הזה הינה קישור).

    אז לאחר שטעמנו קצת מן ההיסטוריה בו נבחן על מה ולמה. דוגמאות יש לי לרוב- הפריקנדל, הביטרבולן, הקרוקט, הפאטאט (פריטס), קאס סופלה ומיני מטוגנים ממולאים במיני טחונים אחרים- בקיצור קולינריה ברמה גבוהה.

    אבל זה לא הכל. השוס הגדול הוא שאת המזון שלך אתה לא חייב לקבל במסעדה, מזנון, קפיטריה, שוק או אפילו דוכן מזון מהיר, כל מה שעליך לעשות זה “לדבר לקיר”. ברחבי הערים ההולנדיות תמצא בקלות את

    fabo
    מכונת מכירה למזון חם, גירסה משודרגת ל- Vending machine

    מכשירי מכירה של מזון חם (אם אפשר לקרוא לזה באמת מזון). גירסה משודרגת ל- Vending machine שתמצאו באמריקה.

    לשם ההגינות חייבת לציין שלא טעמתי את כולם, מאחר ואני משתדלת לא להכניס לגופי חומרים לא מזוהים, אך יש טוענים שה”אוכל” הזה אפילו טעים להם…

    אני נאמנה למטוגנים מהבית – לשניצל הטרי, קציצות הבשר או העוף, והשוס החדש שלי בבית קציצות עוף עם ירקות. אצל אימי בבית היה סוג אחד של קציצות, אבל היו הרבה מאד שניצלים. היא הייתה ועודנה אלופת השניצלים. הם תמיד היו מאד מאד דקים, קריספים ומתובלים במדויק. מבוגרים וילדים כולם אהבו את השניצלים שלה ותמיד ביקשו עוד. אני תמיד טענתי ששניצל זה “פצקריי” ונמנעתי מללכלך את כל המטבח בפירורי לחם ושמן. עד שהגעתי להולנד.

    כאן אי אפשר ללכת ל”קפה נואר” או “לבראסרי”, או לקפוץ לאמא ולבקש מהדרך שתטגן לי שניצל…כאן אם רוצים צריך להכין. יש מאין!

    אז עם הזמן, ועם הגעתם של הזאטוטים, הבנתי שאם אין אני לי מי לי, והתחיל לו בית החרושת לפעול. שניצלים, קציצות ומה לא.

    ומה עם משהו בריא אתם שואלים? כל הזמן מטוגן- לא חבל על הילדים?

    אז יש לי תשובה מוכנה מראש- קציצות עוף עם ירקות! הילדים לא מבחינים ואוכלים בהנאה, ולי יש פחות רגשות אשמה, ואני יודעת בדיוק מה נכנס לבטן הקטנה!

    אז קדימה – קל ,פשוט וטעיםםםםם

    מתכון לקציצות עוף וכרישה

    (כ- 40 קציציות קטנות)

    400 גרם חזה עוף טחון

    3 כרישות גדולות

    ½ כוס בורגול יבש

    2 גזרים קטנים

    ביצה גדולה

    מלח פלפל

    אגוז מוסקט

    פפריקה

    פרורי לחם

    להשרות את הבורגול במים רותחים עד לכיסוי.

    לנקות היטב את הכרישות (חלק לבן), לחתוך לטבעות ולטגן במעט שמן במחבת גדולה עד לריכוך.

    במעבד מזון יש לקצוץ את הכרישה המאודה והגזר הטרי. לערבב את תערובת הירקות עם העוף הטחון והבורגול המוכן (מוכן משמעותו רך). לאחר מכן להוסיף לבלילה ביצה ותבלינים. העיסה צריכה להיות יציבה מספיק על מנת ליצור קציצות שאינן מתפרקות בטיגון. (אם הבלילה לא מתאחדת ניתן להוסיף עוד קצת ביצה, אם היא רכה מידי ניתן להוסיף פירורי לחם).

    לחמם שמן במחבת גדולה, ליצור קציצות מהעיסה, לגלגל בפרורי לחם ולטגן.

    הקציצות טעימות חמות וטריות, אך גם קרות בתוך סנדוייץ’.
    צילום: מיטל בויום למל

  • קרוב כשזה רחוק

    סקייפי, וויבר, פייסבוק, פייסבוק מסנג׳ר, וואטסאפ, הודעות טקסט, הודעות קוליות, הודעות וידיאו, מיילים.

    ועם כל זה אני אמורה לתחזק מערכות יחסים מרחוק.

    אה ויש גם דואר אויר (וימי).

    000013אני מוצאת את עצמי משננת סיפורים נבחרים לספר לחברה טובה, רושמת על פיסות נייר אקראיות את הפנינים ודברי החכמה של בייבי חן ומתעדת כל דבר שבאותו רגע נראה לי מדהים כדי לשלוח להורים בישראל. ואחרי כמה רגעים, זה לא כזה מדהים, אבל אני בכל זאת שולחת. והם תמיד חושבים שזה באמת מדהים, גם כשאני לא שולחת, כי ככה זה הורים. יותר נכון, ככה זו אמא שלי.

    מוצאת שזה קצת קשה לי ולא טבעי, לשמור על הקשר, לבנות ולתחזק מערכת יחסים ככה מרחוק. תמיד אמרו לי שלהיות בקשר זה לא מובן מאליו, צריך להשקיע בקשר, לטפח את הדבר הזה שנקרא חברות. ופתאום אי-אפשר לגעת, לחבק, לנשק. אי-אפשר לראות את החיוך שלאט לאט מתפרש על הפנים, אי אפשר לשמוע את הצחוק שלו, אי אפשר לראות את הדמעה במסלולה האיטי על הלחי ומיד להציע חיבוק, או אפילו כוס מים של פולנים.

    כי זה לא אותו הדבר, עכשיו זה רחוק ולא הכי אמיתי ומיידי. זה כבר לא כאן ועכשיו.

    פתאום זה סבתא סקייפ ודוור הודי שמביא לנו חבילה, והנה אני שוב מסבירה על מטוסים, בולים, חבילות ומשפחה. ובכל פעם שטס מטוס בשמיים, בייבי חן מסתכלת ואומרת ״ואולי יש עוד חבילה מישראל?”.
    ״אולי״ אני עונה והדמעה במסלולה מתפקדת.

    ולפעמים זה טוב כשזה רחוק. בלי חפירות מיותרות, כי את מי זה מעניין מה הדודה של אחות של אמא של גיסי חושבת. כשזה רחוק מתפנים לחצי הכוס המלאה. רואים את הטוב, מתמקדים באור החיובי שבדרך-כלל חבוי, לא נכנסים לפנקסנות כי מבינים שזה לגמרי מיותר. זה לא לעכשיו.

    הרחוק הזה גורם לי לחשוב לבד, עם עצמי. מה אני רוצה, למה אני מסוגלת, מה אני יכולה. אני מחליטה בעצמי, בכוחות עצמי, עם נקודת המבט שלי ושלו, ושילוב של שנינו, כי אלו החיים שלנו, פה, באמסטרדם. ולא שלהם, שם, בתל אביב.

    ואם נאמר את האמת, לעתים הרחוק הזה מאד מקרב, כי עכשיו יש געגועים אמיתיים ולא כי צריך, הרצון לחבק ולנשק חזק ומרגיש כה טבעי, הכי בסיסי שאפשר. עכשיו אני מתעניינת ב א מ ת ולא כי לא נעים, אני מקשיבה לסיפורים ומוצאת אותם מרתקים. עכשיו זה אמיתי.

    עכשיו זה רחוק אבל יותר קרוב.

    huge

  • רצה רצה ו’על הדרך’ ממליצה

    הכל התחיל לפני כשלוש שנים. גרנו בארץ אי שם בין כרמים ושדות באזור ‘עמק חפר’ מרחק יריקה מהים. בן זוגי היקר היה כבר תחת סטטוס ‘רילוקיישן’ ואנחנו משכנו עוד זמן בארץ, קרוב לים. שכנתי וחברתי היקרה גל התחילה לזמזם לי שאני חייבת להתחיל לרוץ! בהתחלה הדפתי אותה בעדינות, אבל גל לא הרפתה: “את חייבת להצטרף אלי ונרוץ יחד!” אני עיקמתי פרצוף ועניתי לה: “לרוץ? מה לי ולרוץ? אין מצב. דיי כבר עם הטרנד הזה! כולם רצים או מצטלמים שהם רצים. זה רק טרנד מעצבן. וחוץ מזה חם לי. לח לי. וגם אין לי זמן! אני סוג של אם חד הורית במשרה מלאה!”. גל המשיכה להתעקש ואני התחלתי להסביר לה שיש לי בעיות ברכיים ועוד כל מיני תחלואות עד שלבסוף נכנעתי. יאללה ננסה לרוץ. לא נמות מזה. קבענו שעה. פישפשתי שעה בארון הבגדים לדלות איזה טרנינג הולם ולא מרופט ונעליי ספורט שלא מתפרקות. אימון ראשון עבר בשלום. הזעתי בטירוף. קצת קיטרתי בעלייה, אבל מודה שאיזה ניצוץ קטן נדלק שם בפנים. אבל לא הייתי מוכנה עדיין לחשוף את זה בפני גל.
    מוכנה עדיין לחשוף את זה בפני גל.

    וככה זה התחיל: גל המשיכה להיות שכנה טובה ויחד התחלנו לרוץ. בים. בשכונה… והאמת התאהבתי. מודה שזה גם נחמד ומרענן שלפתע יש עוד נושאים ללהג עליהם עם אנשים במסדרונות במקום העבודה: בגדי ספורט, ריצה, אימונים, נעליים, פציעות… פתאום כולם רצים וכולם רוצים לדבר על זה. לאט אך בנחישות התחלתי לרכוש לי בגדים מגניבים, צבעוניים ונעליים שוות. טרם רכשתי שעון דופק אשר מודד את מזג האוויר בזמן שאני רצה, אבל מי יודע אולי עוד אכנע גם לזה. התאבזרתי באוזניות שוות- כי איך אפשר לרוץ ללא אפליקציית ריצה שווה ומוזיקה?!

    רצתי ורצתי עד ש…נפצעתי. המבחן האמיתי הגיע למעשה כשנפצעתי. לאחר מספר חודשים שפשוט רצתי ורצתי, ללא מחשבה מעמיקה שאני צריכה לחזק גם את שאר חלקיי גופי שלא ממש נמתחו באופן רציני ב- 20 השנה האחרונות – נפצעתי ברגל ואז אתה מבין מה זה באמת ‘לב שבור’. מי שמתאהב בריצה ונכנס לזה, אז להפסיק לרוץ כך פתאום ללא אזהרה, זה כמו ‘דכאון לאחר לידה’- יש ‘דכאון לאחר ריצה’ – זה אמיתי. כואב. מדכא. בדוק. התחלתי לרוץ לרופאים, אורטופדים, דיקור וכמובן מדרסים. הייתי מנוטרלת מספר חודשים מביטה בערגה בכל הרצים סביבי. שומעת בייאוש סיפורי פציעה נוספים מסביבי. הדבר היחיד שלבסוף עזר לי וריפא את הפציעה זאת ‘תרופת סבתא’ שהעלימה לגמרי את הדלקת. תרופת הסבתא הינה: ‘חימר ירוק‘. כן. כן. זה מעולה לדלקות. ערב ערב חבשתי באדיקות את מקום הדלקת בחימר ירוק שהכנתי בבית וזה פשוט העלים אותה לגמרי לאחר מספר ימים. חזרתי למסלול- מחודשת. זהירה ועם זוג מדרסים. (טרם רכשתי שעון ריצה!)

    positive-running-quotes

    איך אני יודעת שמדובר באהבה אמיתית? ברגע שעברנו לאמסטרדם בחודש פברואר 2013: שלג על העיר ואני רצה! אני רצה בכל מזג אוויר: שלג, גשם, קיץ ולחות. וכן גם בחופשות. אם יש ימים אשר לא יוצא לי לרוץ- הגוף שלי מתחיל לסמן, לאותת, לנזוף מבפנים… תקראו לזה התמכרות – מבחינתי זאת התמכרות חיובית ובריאה. זאת הזדמנות לפרגן בענק (ולא, אין לי אחוזים שם!) לחנות ספורט run2day באמסטרדם שרכשתי שם נעלי ספורט לריצה. לאחר חודש וחצי הבחנתי שהבד של הנעל קרוע בצד ובשביל הפז”מ של הנעל זה היה קצת מטריד. ניגשתי לחנות כולי ישראלית משולהבת לפצוח בנאום שאני ממש מופתעת ומאוכזבת שמותג כזה האיכות כה נמוכה… ובלה בלה. מוכנה שישלחו את הנעל למעבדה ואז לאחר שבועות יגיע דו”ח ואז אני אתעצבן….אבל המוכר לא נתן לי אפילו להתחיל בנאום חוצב הלהבות ש’הכינותי מראש’. ברגע שהצגתי את הנעל הפגומה – ואת הקבלה הוא לקח את הנעל ואמר: “קחי נעליים חדשות או זיכוי. זה לא אמור לקרות.” מרוב שהייתי בהלם מהאדיבות והשירות – לא הייתי מרוכזת לבחור נעל חלופית ולקחתי את הזיכוי- מחוייכת בצורה קצת מטופשת. למען האמת זה לא קשור אם זה בישראל או בהולנד – מדהים לראות שירות כזה אדיב שנותן ללקוח תחושה כל כך טובה. ועכשיו הגיע הזמן לעשות את המעבר שאני הכי אוהבת. רצנו רצנו רצנו ו…. עכשיו ‘פוד טיים’.

    אז אמנם אני רצה לי ברחבי העיר, אבל אני גם אוכלת ואוהבת לאכול טוב. בזמן האחרון בגלל שאני עובדת הרבה מחוץ לבית – העתקתי את ‘משרדי הביתי’ למספר בתי קפה מדליקים באמסטרדם שאני יותר משמחה לשתף – כי הם באמת ידידותיים לקפה, ארוחת בוקר וגם לשבת לעבוד בשקט.

    Time to eat

    הנה שלושה חביבים עליי במיוחד ועוד אחד מומלץ ביותר, אבל ללא wifi:

    Bakers and rosters בשכונת ה- Pijp באמסטרדם. לא רחוק מאלברט קאופ מרקט. מדובר בבית קפה טרנדי עם ארוחות בוקר משובחות. יש לציין שהן קצת כבדות לטעמי לארוחות בוקר – אז אני מעדיפה לאכול שם בראנץ’. הקפה מעולה- ואם גם אתם חובבי קפה ומשוועים לקפה איכותי- הגעתם למקום הנכון. האינטרנט עובד חלק. בקיצור מקום מדליק להעביר כמה שעות בבוקר או לפגישות עבודה אם אין לכם בעיה לבלוס מול אחרים.

    corner bakery קרוב למוזיאומפליין. בית קפה ומאפייה. מקום מעולה לארוחות בוקר, צהריים. שקט. שירות טוב ואינטרנט חופשי.

    Friday next כאן בכלל מדובר באהבה ממבט ראשון! מדובר בחנות קונספט המשלבת: עיצוב, אופנה ובית קפה! מה עוד צריך בחיים? קצת השראה. קצת קפה ולבלוס איזו עוגת אוכמניות שווה (ובריאה מקמח כוסמין!). לא? בית קפה ממוקם על ה Overtoom – לא רחוק מהליידספליין ומהוונדלפארק.

    De Bakkerwinkel – גם באזור הפייפ ולא רחוק מהמוזיאומפליין. מדובר בבית קפה משובח עם אוכל מעולה לארוחת בוקר וצהריים. כאן אין אינטרנט – סוג של תקלה קשה- אני יודעת. אני בכל זאת חייבת להמליץ על המקום כי ממש טעים. נעים ואם את לא חייבים להיות מחוברים 24/7 או יכולים להתחבר דרך הפלאפון- בהחלט מקום מעולה לשבת או לתאם פגישות.

    אז יאללה 1, 2, 3 גו. (לריצה או לאחד מבתי הקפה…)

    תמונות:

    רוית שני-לוי
    David Castillo Dominici

  • הכיף שמאוחרי המילים, סיפור בשניים

    הכי כיף לקרוא (בניגוד ל’להקריא’) ספרים ביחד. לא רק שקריאת ספרים נותנת רגע נחת נעים עם הילד, ומאפשרת הצצה לעולמו הפנימי, אלא גם מפתחת שפה ומנבאת סיכויי הצלחה אקדמאיים. איך אפשר להנות יחד מהספר במיוחד בגילאיי שנתיים עד שש ועד כמה ניתן להפיק מקריאת ספר.
    במאמר זה אני אנסה לתת כמה טיפים בסיסיים שיכולים להפוך את הקריאה המשותפת לחוויתית יותר וכיצד ניתן בעזרתה להעשיר יותר את השפה והחשיבה.

    אז שנתחיל?

    1. שלב הפתיחה “ההתרגשות שלפני ההתחלה” הכריכה, האיור ושם הספר. לפני שנתחיל בקריאה נקח רגע להביט בתמונה שעל הכריכה. למשל בספר “האריה שאהב תות” של תירצה אתר, רואים המון תותים ואריה, לפני שנקריא את הכותרת אנחנו יכולים ביחד לתאר מה רואים ולנחש על מה הספר יספר ולאחר מכן נקריא את ‘שם הכותרת ונראה אם יש לנו עוד ניחושים. בדרך זאת הילד נהיה שותף פעיל מיד עם ההתחלה בסיפור, הוא לא שומע פאסיבי אלא עסוק אקטיבית בניחוש וחשיבה בהפקה מילולית ולא רק הבנה.
    2. שלב שני “מתחילים להביט בתמונות” אחרי שפותחים את הספר אפשר לתת לילד לתאר מה הוא רואה, מומלץ לא לתת רק לילד לתאר אלא גם לתאר בעצמנו, כך שלא תיווצר תחושה של מבחן אלא משהו כיף שעושים יחד. למשל בספר “הצב של אורן” של מירה מאיר, רואים באחת התמונות חצי גוף תחתון של מבוגר וילד נותן יד למבוגר כשהוא מחזיק איצטרובל ונראה עצוב, הילד יכול לומר “אורן” “אצטרובל” או “אורן עצוב” לפי רמתו ואנחנו המבוגרים נוכל להרחיב ולומר “נכון גם אני רואה את אורן ואבא שלו” “איך לדעתך הוא מרגיש?”. אם הילד רוצה אפשר לתת לו לנסות לספר לפי התמונות, ואם הוא מכיר את הספר לפי הזכרון. אחרי שהוא מספר אנחנו נקריא גם את המילים (לא תמיד חייבים). כאן לומד הילד גם לתאר תמונה ולהפיק משפטים וגם מקבל דגם של משפטים תקינים בכל מיני מבנים תחביריים ומעט מעל רמתו מההורה, קשרים של סיבה ותוצאה ואוצר מילים חדש ועשיר.
    3. שלב שלישי “השלב המותח: מה לדעתך יקרה עכשיו?!?” – לא כל רגע בספר הוא רגע עם התרחשות מפתיעה, אבל בכל סיפור מופיעים לפחות שניים כאלה. למשל ב”איה פלוטו?” של לאה גולדברג, יש רגע שבו פלוטו מביט לתוך הבריכה (ואני יכולה לגלות לכם שעוד רגע יפול לתוכה…) אפשר לתת לילד לנבא מה יקרה, או לתת ניבוי משל עצמנו “וואו, מה לדעתך יקרה עכשיו?” “אולי פלוטו יהפוך לצפרדע?” “אולי הוא יפגוש חבר אחר?” בשלב הזה לומד הילד לנבא, להפיק משפטים בזמן עתיד ולנסות להסיק לבד מסקנות.
    4. שלב רביעי “סיכום” מה אהבתי בסיפור – עדיף להתחיל מלתת דוגמא לילד למשל בספר “איה פלוטו”- אהבתי מאד שפלוטו רץ במהירות וניסה לדהור כמו הסוס- עדיף לא לתת בדוגמא את האירועים הכי מרגשים בסיפור כדי לאפשר לילד לאמץ אותם ולכן “הכי אהבתי שפלוטו נפל לאגם/דיבר עם הדג/קרע את החבל ורץ חיש מהר…” לא הייתי נותנת כדוגמא ראשונה. בדרך הזאת אנחנו מדברים ביחד על דברים שכבר נעשו וחולקים חוויה. שיח כזה הוא מורכב יותר ומאתגר יכולת חשיבה וניתוח אירועים ורגשות.
    5. שלב חמישי למתקדמים “שחזור” אפשר לספר למישהו אחר את הסיפור במילים שלנו או לספר שוב יחד בלי הספר. כאן עולות מחדש כל היכולות ברמת קושי מורכבת יותר רצוי להתחיל ביחד ולתת לילד להמשיך אם הוא רוצה ומסוגל.

    כמה מילים אחרונות:
    הקריאה המשותפת היא קריאה שמניבה המון יכולות שפה וחשיבה היא לא באה להחליף את ההקראה הנעימה והיותר פאסיבית של לפני השינה.
    אם יש לכם הרגלי קריאה נעימים אל תחליפו אלא תוסיפו בשעה עירנית יותר קריאה משותפת.

    וכמה ספרים מומלצים שאני מאד אוהבת:

    לפצפונים (אפילו חצי שנה ועד שלוש)- ברכבת יושבת ארנבת, לבד על המרבד, העכבר והתפוח, בבית שלי

    לרכים (שנתיים ועד ארבע)- הזחל הרעב, הלו הלו אבא, איה פלוטו, האריה שאהב תות, מחבואים

    ליותר גדולים (ארבע ועד שש)- לקוף יש בעיה, הענק הכי גנדרן בעולם, טרופותי (אלא ספרים בהם הילד נדרש להבין מה הדמות חושבת גם במצבים שהמחשבה לא תואמת את המציאות- תיאוריית המחשבה –נרכשת סביב גיל 5 ומעלה)